בש"פ 4136/01 מדינת ישראל נ. אמנון שושתרי

1.המשיב, אמנון שושתרי, הובא לדין יחד עם אחר, יריב ברוכים (להלן: ברוכים) באשמה של קשירת קשר לפשע, רצח והצתה. ברוכים הוא טכנאי מחשבים חוזר בתשובה ואילו המשיב עוסק בשידור והפקה של תוכניות טלביזיה בערוצים קהילתיים. בין השניים נוצרו קשרים חבריים. על פי האמור בכתב האישום גמר ברוכים אומר בדעתי למגר את תופעת הזנות בתל-אביב על ידי הצתת מקומות המשמשים כמכוני עיסוי. לשם כך רכש חומרי תבערה, והכין בקבוקי תבערה.

על פי הנטען בכתב האישום החל ברוכים להוציא לפועל את תוכניתו וביום 10.8.2000 הצית ארבעה מבנים. לאחר גל ההצתות הראשון התוודה ברוכים בפני המשיב כי הוא המצית של מכוני הלווי. או אז, כך נטען בכתב האישום קשרו השניים קשר ביניהם להמשיך ולהצית מכוני לווי וחנויות המציעות שרותי מין. המשיב, כך נאמר בכתב האישום שבח את ברוכים על פועלו והציע לו לשמש כ"סנדקו". הוא הבטיח לברוכים, כך נטען בכתב האישום, לתמוך בו להתפלל להצלחתו ולחזקו ברוחו.

2.בליל ה15.8.2000- יצא ברוכים למסע הצתות נוסף. הוא שילח אש בשני מכוני עיסוי ובדרכו ליעד ההצתה הבאה התקשר - כך על פי כתב האישום - למשיב ואמר לו כי הוא פוחד. המשיב הרגיע את ברוכים, שידל אותו, על פי האמור בכתב האישום, בדברי עידוד, חיזק את ידיו ואמר לו "אלוהים אתך, ושתלך בדרך צליחה".

מעודד ומחוזק מן השיחה הזו המשיך ברוכים למכון הנמצא ברחוב גולומב בתל-אביב. הוא שפך חומר בעירה אל תוך הדירה והציתו באמצעות מטלית. בעת מעשה ישנו בדירה ארבע נשים. הן ניעורו משנתן וניסו להסתתר ולהימלט מן האש שפשטה במהירות אך הדירה, שהיתה סגורה ונעולה מכל פתחיה, ושדלתה נדבקה בחום הדליקה למשקוף, הפכה להן למלכודת מוות. שתיים מן הנשים לא זוהו מעולם. הדיירים בדירות הסמוכות נמלטו על נפשם.

ברוכים, כך נכתב בכתב האישום שהוגש נגדו ונגד המשיב, לא פסק ממעשיו. מן המכון ברחוב גולומב הוא המשיך ליעדו הבא ברחוב אבן גבירול בתל-אביב. הוא שלח גם בו אש אך שלוש הנשים ששהו בו הצליחו להימלט מן האש.

למחרת היום נפגשו ברוכים והמשיב. על פי הנטען בכתב האישום שיבח המשיב את ברוכים על מעשיו בציינו כי "הרוסיות שמתו היו נבלי נבלות, והיה מצווה להרוג אותם". לגבי האשה היהודיה שנספתה בשריפה החליטו השניים, כך נאמר בכתב האישום, לקרוא פסוק לפיו גם היהודיה צריכה להישרף. במעמד זה, כך נטען בכתב האישום, החליטו להמשיך בביצוע תוכנית הקשר ולהצית מקומות נוספים. ברוכים הטמין בקבוקי תעברה בארבעה מכוני עיסוי נוספים, אך בליל ה26.8.2000-, בדרכו לאחד מהם, נתפס על ידי שוטרים ונעצר.

3.עם הגשת כתב האישום בעניינם של ברוכים ושל המשיב הוגשה גם בקשה לצוות על מעצרם עד תום משפטם. ברוכים נעצר, בהסכמת סנגורו, עד תום ההליכים. בתאריך 11.1.2001 החליט בית המשפט המחוזי לעצור גם את המשיב עד תום משפטו, משמצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו במעשי העבירה המיוחסים לו, כי קיימת לגביו חזקת מסוכנות המקימה עילת מעצר וכי אין, במקרה זה, חלופת מעצר לגביו. בית המשפט המחוזי קבע כי המשיב "ביצע את שליחותו ... באמצעות אחר" וכי הוא "היה אדיש לערך העליון והמקודש של חיי אדם, כאשר מלאכתו שלו ושל [ברוכים] נמשכה גם לאחר שארבע נשים מצאו את מותן. אז כבר ללא ספק הם ידעו ויכלו לצפות אלו תוצאות קטלניות יכולות להיות להצתות, ועל אף זאת המשיכו במלאכה".

בתאריך 26.3.2001 פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטה. הוא טען כי חל כרסום של ממש בראיות התביעה בשל שעד מרכזי בפרשה, אשר מילא תפקיד של מדובב בעניינו של המשיב, נמצא דובר שקר בפרשה אחרת לאחר ש"יצר" שם מסמך שקר. בהחלטתו מיום 3.5.2001, אימץ בית המשפט המחוזי את טענת המשיב וקבע כי הסתבכותו של המדובב בפרשיה אחרת מהווה "כרסום של ממש" גם בעדותו כאן. לפיכך, ואף שמצא כי "קיימות ראיות נוספות שמחשידות את [המשיב] ומצביעות עליו כמי שסייע [לברוכים]" קבע בית המשפט המחוזי כי "יש מקום לשקול את שחרורו" בתנאים. בהחליטו כך הביא בית המשפט בחשבון החלטתו גם את העובדה שהמשיב עצור מזה שמונה חודשים. אף שבית המשפט החליט אך כי "יש מקום לשקול את שחרורו של המשיב" הזדרזה המדינה והגישה בקשה לעיון חוזר על ההחלטה.

בישיבת בית המשפט המחוזי מיום 8.5.2001 החליט בית המשפט לשוב ולדון בעצם הבחירה לשקול חלופה למעצר בעניינו של המשיב. כיוון שכך, נתבקשו באי-כוח הצדדים לשוב ולטעון בשאלת דיות הראיות ועילות המעצר הקיימות. בהזדמנות זו הציגה המדינה לבית המשפט כתב אישום חדש שהוגש כנגד המשיב בגין ביצוע עבירות על ידו בין כתלי בית המעצר.

בתאריך 23.5.2001 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו המשלימה בבקשת המשיב לעיון חוזר. בית המשפט קבע כי חל כרסום בראיות התביעה וכי למרות קיומן של ראיות "שהן ללא ספק מחשידות ומעוררות תמיהה רבה" ספק הוא אם די בהן כדי להרשיע את המשיב בעבירות החמורות המיוחסות לו. בית המשפט החליט, לפיכך, לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים ובהם הפקדת כספים במזומנים, הפקדת כתבי ערבות ושהות המשיב בבית אביו.

4.כנגד החלטה זו מכוון הערר. בפתח הדיון היום הודיעה נציגת המדינה כי היא משכה בפועל את בקשתה לעיון מחדש בהחלטת הביניים של בית המשפט המחוזי וכי בעצם הדיון מחדש, בבית המשפט המחוזי, נתייתר הדיון בבקשתה האמורה. כיוון שכך נותר אך לדון בערר זה.

עיקר טענתה של המדינה היא כי לא חל כרסום בראיות התביעה. לדעתה, לא נשתנה המאזן הראייתי בעקבות גילוי מעשיו של המדובב, ששוחח עם המשיב בכלאו, בתיק חקירה אחר. די בראיות הקיימות כדי להצביע, לטענת התביעה, על המשיב "כאביו הרוחני של ברוכים", מי שתמך בו, עודד אותו, חיזק את ידיו, הבטיח כי יתפלל למענו ולמען הצלחת מעשיו, וכמי שקשר עמו קשר פלילי למימוש הכוונה העבריינית של השניים, שידלו להמשיך במעשי ההצתה והיה למבצע בצוותא, עם המשיב, של עבירת הרצח.

בא-כוח המשיב סבור כי דין הערר להידחות. בית המשפט שקל היטב את הראיות כמות שהן היום, כך מדגיש הסנגור, ובא לכלל החלטה שקולה. בית המשפט בחן היטב, כך מציין בא-כוח המשיב, את החלופה שהוצעה למעצרו של המשיב, ואין להתערב בהחלטתו זו. הוא מדגיש כי יש שוני מהותי בין העדות שמסר המדובב על דבר השיחות שניהל עם המשיב לבין הכתוב בתמלילי ההקלטות של אותן שיחות שנעשו בסתר. בא-כוח המשיב מתבקש להביא בחשבון ההחלטה גם את העובדה כי המשיב עצור מזה תקופה ארוכה וכי משפטו צפוי להימשך עוד זמן רב.

5.דין הערר להתקבל. בלא קשר לשאלת אמינותו של המדובב עומדות לחובת המשיב ראיות אחרות. ראיות אלה הן אמנם, בחלקן, פרי מאמציו של המדובב להציל דברים מפלילים מפי המשיב אך יש להן ערך ראייתי משל עצמן. העובדה שקיים שוני בין הדיווח שמסר המדובב אודות שיחותיו עם המשיב לבין הרישום שנקלט מן השיחות אינה מייתרת את הצורך לבחון את הרישום שנקלט כשלעצמו. עתים ניתן להוכיח תוכנה של שיחה גם מקום בו אין זה בטוח ליתן אמון ביוזם השיחה. הדברים מדברים לעתים בעד עצמם. ברישומי ההקלטה של השיחות בין המשיב למדובב נשמע המשיב אומר כי "היה הסנדק של [ברוכים] שליח לעזור לו" וכן: "אני מסייע זה גם זכות הוא עשה מעשה גדול".

הראיות שהתביעה סומכת עליהן סומכות גם על דברים שבאו מפי המשיב עצמו בחקירתו במשטרה, על אמרתו של ברוכים ועל ראיות נסיבתיות ובהן רישומי שיחות טלפון שנערכו בין השניים בליל ההצתה הקטלנית. בחקירה במשטרה הודה המשיב כי ברוכים התקשר אליו סמוך לפני ההצתה הקטלנית וכי ביודעו שהוא "הולך להצית" אמר לו "אל תפחד. השם איתך".

בית המשפט המחוזי סמך על כל אלה בהחלטתו המקורית לעצור את המשיב. הוא מצא כי יש בהן בסיס המצביע על סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו. בתשתית ראייתית זו לא חל שינוי דרמטי המצביע על כרסום מהותי בה. אין בשינוי שחל במערכת הראיות, עם הכרסום במהימנות אחד מעדי התביעה, כדי להצביע במקרה זה על הטייה משמעותית של כף החובה בעניינו של המשיב. בנסיבות אלה לא היה מקום לקבל את בקשתו לעיון מחודש בהחלטת בית המשפט המחוזי לעצרו.

אשר על כן דין הערר להתקבל וההחלטה לעצור את המשיבה עד תום משפטו תושב על כנה.