בש"פ 4136/97 דבש נאדיה נ. מדינת ישראל

נאדיה דבש (להלן: נאדיה), מעאיטה חוסאם (להלן: חוסאם) וגראבלה זכריה (להלן: זכריה) הואשמו בשני כתבי-אישום נפרדים - האחד נגד נאדיה והשני נגד חוסאם, זכריה ועבד אלכרים ג'ית (להלן: ג'ית) - בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע וחטיפה לשם רצח או סחיטה. על-פי כתבי-האישום, שלושת העוררים, שעבדו בשירות המודיעין של הרשות הפלשתינאית, קשרו קשר יחד עם אחרים לחטוף את מוחמד אלבשיתי, שהתגורר בירושלים ועסק במכירת קרקעות ליהודים. נטען, כי מטרת החטיפה הייתה להביאו לרמאללה על-מנת שייחקר בידי אנשי הרשות הפלשתינאית. זאת, בידיעה כי בכך מעמידים הם את אלבשיתי בסכנת חיים. נאדיה, שהכירה את אלבשיתי, פיתתה אותו בעצה אחת עם חוסאם וזכריה לנסוע עימה למסעדה ברמאללה בטוענת שווא כי עומד הוא לפגוש במסעדה קונה לבית שהתכוון למכור. חוסאם המתין ליד המסעדה כדי להבטיח את החטיפה. במסעדה עצמה פגשו נאדיה ואלבשיתי את ג'ית, ששכנע את האחרון לנסוע עימו במכוניתו, בטוענה כי הקונה אינו חש בטוב וממתין לו בביתו. ג'ית הוביל את אלבשיתי, יחד עם נאדיה, למשרדי המודיעין של הרשות הפלשתינאית. מספר שעות לאחר מכן התגלתה גופתו של אלבשיתי באזור רמאללה כשגולגלתו מרוצצת.

לבקשת התביעה נעצרו העוררים עד תום הליכי המשפט. בית-המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות נגד נאדיה וחוסאם, וכי ראיות אלה מלמדות כי נאדיה, אישה גרושה ואם לששה ילדים, לא פעלה בשירות הרשות הפלשתינאית מרצונה כי אם בשל מעמדה הירוד בקהילתה, שנבע מחשדות לפיהם שיתפה פעולה עם ישראל וכן שרכה דרכיה. על בסיס זה הוכרחה נאדיה באיומים לפעול במסגרת שירות המודיעין הפלשתינאי.

מסקנת בית-המשפט המחוזי הייתה כי לנוכח קשרי נאדיה וחוסאם עם הרשות הפלשתינאית קיים חשש כי ימשיכו בפעילותם האסורה. בעניינו של זכריה לא דן בית-המשפט כלל, אך הורה כי שלושת העוררים, לרבות זכריה, יעצרו עד תום הליכי המשפט.

על החלטה זו הוגש הערר.

בדיון בפניי הסכימה המדינה כי יש לבטל את ההחלטה לעצור את זכריה ולהחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי למען יחליט בעניינו של עורר זה.

בעניין נאדיה וחוסאם תמך בא-כוח המדינה, עורך-הדין שילה, בהחלטת בית-המשפט המחוזי והטעים כי קיים חשש כי הן נאדיה והן חוסאם יימלטו מן הדין לתחומי הרשות הפלשתינאית אם ישוחררו מממעצרם.

הסניגור מצידו לא חלק כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות. טענתו הייתה כי לנוכח חלקם המזערי של נאדיה וחוסאם, והעובדה שתפקידם התמצה בהובלת אלבשיתי למשרדי הרשות הפלשתינאית, הרי שהם כלל לא יכלו להעלות בדעתם כי הלה ירצח. לפיכך, טוען הסניגור כי מן הדין היה לקבוע להם חלופת מעצר.

טענת הסניגור כי יש לקבוע את חומרת העבירות שבהן מואשמים העוררים על פי המעשים הספציפיים המיוחסים להם, אינה יכולה להתקבל. חומרת מעשיהם של קושרים לקידומו של הקשר אינה מוכרעת על-ידי המעשה שעשה כל אחד מהם. שכן, מטבע הדברים חייבת להיות חלוקת תפקידים ביניהם. החומרה נקבעת איפוא על-פי מהות הקשר והסכנה שהוא יוצר לשלום הציבור. בענייננו חומרה זו רבה.

בנסיבות אלה לא מצאתי איפוא עילה להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי לעצור את חוסאם. אף דעתי היא כי חששות להמשך פעילותו הפלילית ולהמלטותו מן הדין אינם מאפשרים קביעת חלופה למעצר.

עניינה של נאדיה שונה.

כאמור, בית-המשפט המחוזי מצא כי נאדיה לא שירתה את המודיעין הפלשתינאי מרצונה הטוב אלא אולצה לעשות כן. לא זו אף זאת, פגיעתו של המעצר בנאדיה, שהיא אם חד-הורית, חמורה מאוד. אכן, ארבעה מילדיה המבוגרים יותר של נאדיה שהו בפנימיה אף לפני מעצרה. ואולם, שני ילדיה הקטנים, בני שלוש ושש, בהם טיפלה בעצמה, נשארו ללא הורה והם מטופלים כיום על-ידי רשויות הסעד. ששת ילדי נאדיה הנמצאים בתחומי ירושלים קושרים אותה באזיקי אהבה לעיר והם הערובה הטובה ביותר לאי הימלטותה מאימת הדין.

הגעתי על-כן לכלל דעה כי בעניינה של נאדיה ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

על-יסוד האמור לעיל אני דוחה את עררו של חוסאם ומבטלת החלטת בית-המשפט המחוזי הנוגעת לזכריה ומחזירה אליו את הדיון על-מנת שישמע טענות בעניין ויכריע בבקשת המדינה לעוצרו עד תום הליכי המשפט. עד למתן ההחלטה ישאר זכריה במעצר. נאדיה תשוחרר ממעצרה בתנאים הבאים: שהייה בתחום בית חנינה; הפקדה במזומן או בערבות בנקאית 2,000 ש"ח; המצאת ערבות צד ג' בסך 15,000 ש"ח. ניתן בזה צו לעיכוב יציאת נאדיה מן הארץ. על נאדיה, אם ברשותה דרכון או תעודת מסע, להפקידם במשטרה.

והיה ונאדיה לא תעמוד בתנאים אלה היא תשאר במעצר עד למתן הערבויות המפורטות לעיל או עד תום ההליכים, הכול על-פי המוקדם.