בש"פ 4146/15 יצחק וקנין נ. מדינת ישראל

בהחלטתי מיום 22.6.2015 התקבל עררו של העורר על החלטת בית משפט המחוזי לעצרו עד תום ההליכים נגדו, וקבעתי כי " העורר ישוחרר למעצר בית מלא" בכפוף לתנאים מסוימים, וביניהם, כי בית משפט המחוזי יבחן "האם, על-פי סימן ג1 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996, שתוקן בגדר חוק הפיקוח האלקטרוני על עצור ועל משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014, ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאי איזוק אלקטרוני".

בעקבות החלטה זו הגישה המשיבה בקשת הבהרה בה עמדה על האבחנה שנוצרה בחוק הפיקוח האלקטרוני בין שחרור לחלופת מעצר לבין מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני וביקשה שאבהיר על אילו מן החלופות הוחלט בהחלטתי מיום 22.6.2015. העורר השיב לבקשת ההבהרה.

לאחר העיון, מובהר כי בהחלטה האמורה קבעתי כי יש מקום לבחון, על-פי המתווה הקבוע בסימן ג1 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (אשר תוקן בגדר חוק הפיקוח האלקטרוני) אם ניתן להורות על מעצרו של העורר בתנאי פיקוח אלקטרוני כמשמעותו בסימן ג1 לחוק המעצרים. למען הסר ספק, מובהר גם, כי בהחלטתי לא נקבע שככל שיימצא שלא ניתן לעצור את העורר בתנאי פיקוח אלקטרוני אזי יש לשחררו לחלופת מעצר. לשון אחר, בהחלטתי נקבע, הלכה למעשה, כי הערר התקבל במובן זה שיש להורות על מעצרו של העורר בתנאי פיקוח אלקטרוני ככל שבית המשפט המחוזי ימצא כי מעצר בדרך האמורה מתאפשר. היה ויימצא שמעצר בדרך זו אינו אפשרי, כמובן שפתוחה דרכו של העורר לשוב ולפנות לבית משפט זה בערר.