בש"פ 4148/07 מדינת ישראל נ. פלוני

ביום 2.5.07 הורשעה המשיבה על פי הודאתה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן: גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התעללות והפרת חובת הורה לפי סעיפים 368(ב) סיפא ו-323 לחוק העונשין, השארת ילד ללא השגחה לפי סעיף 361 לחוק, ומעשה מגונה בפני קטין בן משפחה לפי סעיף 351(ד) לחוק הנ"ל. ישיבת הטיעונים לעונש קבועה ליום 27.5.07.

לנאשמת ולבעלה היו שלוש בנות. האחת ילידת 2002, השניה ילידת 2004 והקטנה, ילידת מרץ 2006, נפטרה בהיותה בת שלושה חודשים, ב-19.6.06. המשיבה הודתה והורשעה בעבירת התעללות והפרת חובת הורה כלפי התינוקת, ובגרימת מותה ברשלנות שהתבטאה במניעת טיפול רפואי (האישום הראשון).

באישום השני הורשעה המשיבה בהשארת התינוקת המנוחה ואחותה בת השלוש בלא השגחה ראויה, תוך סיכון חייהן, וזאת שלושה ימים בטרם פטירת התינוקת.

באישום השלישי הורשעה המשיבה בכך שבמהלך 2006 קיימה פעמים רבות יחסי מין עם בעלה בנוכחות שתי הבנות הגדולות.

מלכתחילה הואשמה המשיבה (ביום 17.6.06) בעבירת הריגה ביחס למות התינוקת המנוחה.

במקביל להגשת כתב האישום המקורי, ביקשה המדינה לעצרה עד תום ההליכים. ביום 29.10.06 החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) לשחררה בתנאי ערובה של מעצר בית מוחלט בביתה שבאריאל, בתנאי איזוק אלקטרוני ובכפוף לכך. המדינה הגישה ערר לבית המשפט העליון על החלטת השחרור, אולם במהלך הדיון בערר התברר כי אין למשיבה דירת מגורים כלשהי ואין סיכוי שתוכל לעמוד בתנאי השחרור. לאור זאת נמחק הערר, תוך שמירת זכותה של המשיבה לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי בבקשת חלופת מעצר אחרת "לכשימצא פתרון דיור" עבורה, וזכותה של המדינה לשוב ולטעון כנגד חלופה שכזו אם לא ילוו לה תנאי פיקוח נאותים (בש"פ 9492/06 מיום 30.11.06).

חלופה אלטרנטיבית שכזו לא הוצעה. המשיבה נותרה במעצר, וביום 23.4.07 הוארך מעצרה (בהסכמה) בתשעים ימים, גם הפעם תוך שמירת זכותה כאמור לשוב ולפנות לבית המשפט קמא בהצגת חלופה, אם תימצא כזו.

ביום 2.5.07 תוקן כאמור כתב האישום, להיקף העבירות שפורט לעיל, והמשיבה הורשעה על פי הודאתה בביצוע המעשים והעבירות שיוחסו לה.

המשיבה פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור שנקבעו בהחלטת 29.10.06. בית המשפט (כבוד השופט ד' רוזן) נעתר ביום 9.5.07 (לאחר ההרשעה) לבקשה, והורה על שחרורה בתנאים הבאים: א. איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכונה; ב. ביטול התנאים למעצר בית ואיזוק אלקטרוני; ג. התייצבות, פעמיים ביום, במשטרת אריאל. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא, כי:

"נוכח התנאים שנקבעו על ידי (בהחלטת 29.10.06 – י"א), התפלאתי לראות את הבקשה מונחת על שולחני. שכן, אודה על האמת, אני, לעצמי – נוכח התנאים שנקבעו בהחלטה – לא הייתי מעלה על דעתי שתימצא מניעה לשחרורה.

החיים, מסתמא, מוכיחים כי הינם מורכבים מכל תחזית, והמבקשת שוהה במעצר כבר חודשים ארוכים מאחר שאין איש המוכן לשמש ערב לשחרורה או ליתן לה מחסה צר.

מן העבר השני, ראוי להבטיח התיצבותה להמשך ההליכים, גם משכתב האישום בעניינה שונה לטובתה בצורה משמעותית".

2.

בערר זה שבפני עוררת המדינה כנגד אותה ההחלטה. לטענתה, המדובר הינו בנאשמת שהורשעה בדין בעבירות חמורות, שעליה לתת את הדין עליהם. ישיבת הטיעונים לעונש קבועה, כאמור, ליום 27.5.07, בעוד כשבועיים מהיום.

המשיבה הינה חסרת בית ומקום מגורים, איש אינו מוכן לערוב להתיצבותה למשפט, ובתנאים אלה אין בתנאי השחרור כפי שהם משום ערובה מינימלית להבטחת התיצבותה לשלב הטיעונים לעונש וגזירת הדין.

העוררת מוסיפה וטוענת, כי בהחלטתו לא שקל בית המשפט קמא את עמדת גורמי הרווחה והטיפול שחיוו דעתם בהליכים הקודמים כי אינם ממליצים על שחרורה ללא גורם מפקח, וזאת נוכח הפרעות האישיות ובעיית האלכוהול מהם היא סובלת.

סנגורה של המשיבה מפנה לעומתה לשינוי המשמעותי שחל בין כתב האישום המקורי לכתב האישום המתוקן בו הורשעה המשיבה, ולעובדה שהיא נתונה במעצר זה עשרה חודשים. העובדה כי נמנע ממנה שחרורה רק עקב עונייה המרוד והיותה חסרת בית ומקום מגורים, אין בה להצדיק, לטענתו, את המשך מעצרה.

הסניגור מוסיף וטוען, כי גיסתה של המשיבה (אחות בעלה) אינה מוכנה אמנם לערוב לתנאי שחרורה או להציע במסגרת זו מקום מעצר בית בביתה, אולם, כך לטענתו, אם תשוחרר המשיבה בתנאים שקבע בית המשפט קמא, ברי לו שגיסתה של המשיבה לא תימנע מליתן לה מחסה ומקום מגורים בביתם.

3.

עניינה של העוררת מתייחד בשני אלמנטים שאינם שכיחים בהליכי מעצר עד תום ההליכים. האחד – המדובר בנאשמת שהורשעה בדינה, ועל כן חזקת החפות שביסוד שיקולי המעצר או השחרור לחלופת מעצר אינה עומדת לה. השני – עוניה ומצוקתה הם כאלה שאין ביכולתה להציע אדם כלשהו שיערוב לה או כתובת באשר היא שניתן יהיה לפקח על הימצאה בה.

גם אם אניח, לטובת המשיבה, כי לא מתקיימת בעניינה עילת המעצר של מסוכנות – וזאת נוכח תיקון כתב האישום והמרת אישום ההריגה לגרם מות ברשלנות – עדיין נמצאנו בעניינה בהיעדר ערובה מוחלט לעניין התיצבותה לשלב הטיעונים לעונש וגזירת הדין. החשש כי תימלט מאימת הדין קיים בעניינה, וחזקת החפות כבר לא עומדת לזכותה.

אכן, עוד ביום 29.10.06 נקבעו תנאים בהם תוכל להשתחרר בערובה, אולם ביסודם עמדה מסגרת של פיקוח מתמיד (איזוק אלקטרוני) בתנאי מעצר בית מלאים בכתובת ברורה ומוגדרת. דא עקא, החלטת השחרור נשוא ערר זה לשחרר המשיבה ללא תנאי פיקוח מותירה את שחרורה בפועל ללא אלמנט כלשהו של הבטחת התיצבותה לדין, ואף ללא כתובת כלשהי בה ניתן יהיה לנסות ולאתרה אם תנסה להימלט מאימת הדין ושלא להתייצב להמשך משפטה.

מקובלת עלי טענת העוררת, כי בנסיבות אלה לא ניתן להסתפק בתנאי השחרור – נעדרי כל אלמנט של פיקוח מינימלי – כפי שנקבעו בהחלטת בית המשפט קמא. עילת המעצר מתקיימת בעניין המשיבה לאחר שהורשעה במעשים ובעבירות שחומרתם ניכרת ואשר עליה לתת את הדין עליהם. שחרורה ממעצר בנסיבות אלה, מבלי כתובת כלשהי, מבלי גורם מפקח כלשהו ומבלי ערובה איזושהי להבטחת התיצבותה – אין בו בנסיבות העניין כדי להשיג את מטרת המעצר ועילתו שהינם, בראש וראשונה, בהבטחת התיצבותה לדין ומניעת הימלטותה מאימת הדין.

ניתן היה לשקול בעניינה הקלה בערובות או בתנאי הערובה, אך זאת לא מתחת לרף המינימום ולא בתנאי שחרור שאין בהם ערובה כלשהי להשגת תכלית המעצר – קרי, התיצבותה לדין.

העובדה כי ישיבת הטיעונים לעונש תתקיים עוד כשבועיים (27.5.07) נותנת את התקווה לכך כי משפטה יסתיים בהקדם האפשרי, ואולי עוד באותו היום.

הייתי מצפה כי המדינה והסניגוריה כאחד ישכילו למצות ההליכים באותה הישיבה, שכן מתוך המסמכים שהובאו בפני עולה כי הונחו בעבר בפני בית המשפט קמא חוות דעת ותסקירים של גורמי טיפול ורווחה שאפשר ויהיה בהם לייתר הצורך בדחייה נוספת של המשפט לצורך עריכת תסקיר נוסף.

5.

אני מחליט איפוא לקבל את הערר ולבטל את החלטת בית המשפט קמא, וזאת תוך הפניית הצדדים לדברים האמורים בפיסקה הקודמת ותוך קביעה כי המשיבה רשאית תהיה לשוב ולבקש עיון חוזר בתנאי השחרור אם יהיה בידה להציע חלופת מעצר שתכלול אלמנט סביר של פיקוח.

6.

סוף דבר, אני מקבל את הערר ומבטל את החלטת בית המשפט קמא.