בש"פ 4153/05 אלעמראת פארג' נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. ההחלטה ניתנה בהקשר לכתב אישום בו מואשם העורר בעבירות של תקיפת בת זוג, איומים, הדחה בחקירה, ניסיון לרצח, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק ויריות באיזור מגורים.

2.כתב האישום שהוגש נגד העורר כולל שני אישומים. באישום הראשון נטען כי הוא תקף את אשתו ביום 14.3.05 ויום למחרת לקח אותה למרפאה ושם, כך לגירסת המשיבה, ניסה לשכנע אותה שלא תתלונן כנגדו. האישום השני מתאר ארועים שהתרחשו ימים מספר לאחר מכן. בעקבות הארועים שבאישום הראשון ברחה אשתו של העורר לבית אביה. העורר הגיע ביום 20.3.05 לבית האב במטרה לראות את ביתם של בני הזוג שהייתה אצל אימה. האישה מסרה את התינוקת לידי העורר ואז הוא נמלט ברכב מן המקום יחד עם התינוקת. האישה התלוננה על כך במשטרה. בעקבות זאת נעשו נסיונות על מנת שהעורר יחזיר את התינוקת לידי האם והיא אכן הוחזרה אליה. האם ניגשה למשטרה וביקשה לבטל את התלונה. ביום 22.3.05 הגיע העורר יחד עם אחיו עוואד לבית האב. העורר החזיק בידו אקדח. בקרבת מקום נמצאו בני משפחה של האישה ובעקבות ארועים שונים, כך על פי האמור בכתב האישום, ירה העורר יריה אחת באוויר ולאחר מכן ירה יריה נוספת שכוונה אל אביה של האישה, אך היריה פגעה בפניו של האח עוואד. האח נפגע בצורה קשה ואושפז במשך מספר ימים בבית חולים.

3.התשתית הראייתית לעניין האישום השני מבוססת על אמרות שמסרו אנשים שונים שהיו בזירת האירוע: האישה, אביה של האישה, אחיה של האישה ושני אנשים נוספים. כל אלה מספרים שראו את העורר מחזיק את האקדח, יורה יריה באוויר ויריה נוספת שפגעה באחיו. העורר מכחיש שהחזיק באקדח ועשה בו שימוש כלשהו. האח עוואד מספר באימרה במשטרה שאינו יודע מי ירה בו. נקודה נוספת, שחשוב לציין אותה, התומכת בגירסת המשיבה, נוגעת לטענת העורר שבעקבות האירוע הוא היה מחוסר הכרה במשך 10 ימים. הטענה נראית על פניה תמוהה. זאת ועוד, קיימת אימרה של אדם שטוען כי פגש את העורר מספר ימים לאחר האירוע ושוחח עימו. על יסוד התשתית האמורה שהובאה בתמצית אין מנוס מלקבוע, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, כי חומר הראיות הגולמי שבידי המשיבה מקיים את הדרישות לגבי קיומן של ראיות לכאורה.

4.בנסיבות המתוארות, כאשר מדובר לכאורה באדם שהחזיק ועשה שימוש באקדח כלפי אדם אחר, אף שהנפגע לא היה היעד, אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. מכאן, שצדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה על מעצר עד תום ההליכים.

5. הערר נדחה.