בש"פ 4165/03 עבד מוסלח נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב-אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושל ייבוא סם מסוכן. כמו-כן הואשם בעבירה של הדחה בעדות. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשת התביעה והורה לעצור את העורר עד תום בירור משפטו.

עיקר טענתו של הסניגור בערר שלפניי היא, כי אין בידי התביעה ראיות מספיקות לכאורה לביסוס אשמת העורר בעבירות הקשורות בייבוא סם. עיון בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי הניח את דעתי כי האשמתו של העורר בעבירות הללו מבוססת כהלכה. הראיה העיקרית שבידי התביעה היא עדותו של מי שלפי גרסתו היה שותפו של העורר בביצוע העבירה. תמליל שיחה טלפונית בין עד זה, שהועמד לדין בהליך נפרד, לבין העורר, מספק חיזוק משמעותי לאמיתות עדותו של השותף לעבירה. הסניגור טען לפניי, כי השיחה שתועדה בהקלטה ובתמליל לא התקיימה עם העורר אלא עם אדם אחר, וכי אך בטעות צוין על-גבי התמליל שהוכן במשטרה שהשיחה התקיימה עם העורר. טענה זו לא נטענה לפני בית-המשפט המחוזי, ולכן אינה יכולה להוות נושא לביקורת על החלטתו. יתר על כן: ציטוטים מדברי הדוברים בשיחה הטלפונית הזו לכאורה שוללים את האפשרות שעליה מצביע הסניגור.

אין חולקין שבהתקיים תשתית ראייתית מתקיימת גם עילת מעצר; ונוכח עברו הפלילי של העורר, שלפי הנטען ביצע את העבירות המיוחסות לו זמן קצר לאחר שחרורו מבית-הסוהר ובעוד עונש מאסר על תנאי כבד תלוי נגדו, מתחייבת המסקנה שבנסיבות העניין לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חלופית.

הערר נדחה.