בש"פ 4170/07 יעקב בן ישי נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור מיום 13.05.07. עניינו של ההליך השגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 07.02.07. פסק הדין דחה את ערעור המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום בבאר שבע במסגרתו הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירות נשוא כתב האישום שעניינן אי הגשת 10 דו"חות תקופתיים למס ערך מוסף. על המבקש הוטל עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, ו-8 חודשי מאסר על תנאי. המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט קמא. ביום 04.04.07 דחה בית המשפט הבקשה מטעמים מהותיים הנוגעים לסיכוים להצליח בערעור לבית משפט זה, ומטעמים פרוצידוראליים הנוגעים לכך שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. לטענת המבקש, הסיבה לאי הגשת הבקשה במועדה נעוצה בנסיבות משפחתיות מצערות שעניינן מות חמותו ביום 23.02.07, ותאונה קשה שפגעה בבני משפחתו

ביום 01.04.07 בעקבותיה נהרג העובר שנשאה אשת בנו.

2.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה אין בנמוקים המועלים על ידי המבקש, אפילו אלו הנוגעים לאירועים המצערים שפקדו אותו, כדי להסביר את האיחור המשמעותי בהגשת הבקשה, שכן כל שהיה עליו לעשות הוא להנחות את בא כוחו להגיש בקשת רשות ערעור במועד, ולמצער בקשה להארכת מועד. לטענת המשיבה, אין כל ראיה המעידה כי נבצר מהמבקש, עקב נסיבותיו המשפחתיות להורות על כך. יתרה מזאת,

מות העובר שנשאה אשת בן המבקש אירע לאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור. עוד נטען, כי כבר ביום הדיון בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע שהתקיים, הוסבה תשומת לב המבקש לעובדה כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה חלף. חרף האמור הוגשה הבקשה דנן כ-5 שבועות לאחר מכן. אשר לסיכויי ההליך סבורה המשיבה כי סיכוייו של המבקש בערעור הינם קלושים. המבקש הורשע על סמך הודאתו. ערעורו לבית המשפט קמא הופנה כנגד חומרת העונש, וממילא בקשת רשות הערעור יכולה להתייחס לעניין זה לבדו, וסיכוייו של הליך מעין זה ב"גלגול שלישי", קלושים הם. זאת ועוד, אליבא דמשיבה, הוטל על המבקש עונש ההולם את העבירות שביצע ואף מקל עימו. מוסיפה המשיבה, כי המבקש בחר לעשות דין לעצמו ולא התייצב לרצות עונשו כאמור בהחלטת בית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע, ונוכח עובדה זו לבדה, יש לדחות הבקשה.

3.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דינה להידחות.

אכן, הדין אינו דורש קיומו של "טעם מיוחד" לשם הארכת מועד בדין הפלילי (ראו סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). עם זאת, מוטל על המבקש ליתן טעם מספיק לאיחורו וטעם זה הולך וגובר ככל שהאיחור משמעותי יותר. במקרה זה מ דובר

באיחור משמעותי של 49 ימים. הנטל על המבקש במצב דברים זה הינו משמעותי. בנטל זה לא עמד המבקש. אכן, המבקש מיוצג על ידי בא כוח. מעבר לכך, המבקש לא טען בבקשתו כי לא ידע את המועד הקבוע בדין להגשת ערעור, או בטעם כי נבצר ממנו להגיש הערעור במועד. הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה נעוצה בהיות המבקש שרוי באבל, עובדה שיכולה להשליך מטבע הדברים על אופן התנהלותו כל בעל דין ויש ליתן לה משקל ראוי. אולם, במקרה שלפני, בא כוח המבקש הודיע על כוונת המבקש לערער כבר במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע מיום 19.03.07. במהלך הדיון בבקשה זו הודע לבא כוח המבקש אודות חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, אולם למרות זאת הוגשה הבקשה דנן כ-5 שבועות לאחר מכן. במצב דברים זה אין בנסיבות שהעלה המבקש, קשות ככל שיהיו, כדי להוות טעם מספיק לאיחור של 49 ימים בהגשת הבקשה. לא זו אף זו, לא ניתן להתעלם במסגרת זו מ סיכויי ההליך, שכן בלא סיכויים טובים להליך יקשה על הארכת המועד אפילו יש טעם מספק לאיחור כשלעצמו. בהתחשב בכך שאכן חומרת העונש תהווה עילה לדיון בגלגול שלישי במקרים חריגים ומיוחדים בלבד, סיכויי הבקשה לרשות ערעור להתקבל אינם גבוהים, על פניו. כך גם, בייחוד נוכח נימוקי פסק הדין של בית המשפט קמא לדחיית הערעור, ותיאור השתלשלות העניין בכל הקשור באי התייצבות המבקש לדיון, וכמסתבר אף לריצוי עונשו.

4.

התוצאה היא, הן לאור חסר בטעם מספיק להארכת המועד והן נוכח האמור לעניין סיכוייו של ההליך, כי דין הבקשה להידחות.