בש"פ 4173/02 רפי בריזלי בן שלמה נ. מדינת ישראל

1.בבית משפט השלום באשדוד הוגש כתב אישום נגד העורר. בכתב האישום נטען, כי העורר ביצע עבירות של הפרת זכות יוצרים, הפרת סימן מסחרי רשום והפרת הוראה חוקית. בית המשפט נתבקש לעוצרו עד תום ההליכים. נקבע, כי העורר ישוחרר בתנאים הבאים: הפקדה במזומן של 15,000 ש"ח, התחייבות עצמית בערבות אביו של העורר בסכום של 30,000 ש"ח, העורר ישהה במחיצת אביו בשעות היום, ואילו בין השעות 22:00 עד הבוקר שלמחרת יימצא במעצר בית בביתו של אביו. העורר פנה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, שם הוחלט לדחות את הערר שהגיש. מכאן הערר הנוכחי.

2.כתב האישום אומר, בתמצית, כי העורר הפעיל עסק לזיופם של תקליטורים וקלטות. ביום 20.2.02 נתפסו ברשותו מאות העתקות מפירות, והדבר חזר על עצמו למחרת היום. ביום 25.2.02 שוחרר העורר בערובה בבית משפט השלום בבאר-שבע. אחד מתנאי השחרור קבע, כי העורר לא ימכור העתקות מפירות. ביום 17.3.02 נתפסו אצל העורר שני מכשירי צריבה, וכן מכשירים נוספים, אשר משמשים לביצוען של העתקות. באותו מועד הוא אף הציע למכירה מאות העתקות מפירות.

בית משפט השלום מצא, כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. הוא הוסיף וקבע, כי עומדת עילת מעצר, מן הטעם שמדובר במעין תעשייה של זיוף שהפעיל העורר, מה גם שמעשיו המאוחרים, אלה שמיום 17.3.02, הגיעו כדי הפרת הוראה חוקית. עם זאת נפסק, כי יש לעשות שימוש בחלופה למעצר, ומשהוצעה החלופה נקבעו התנאים הנזכרים.

3.העורר פנה בערר לבית המשפט המחוזי אשר בחן את החומר ומצא, כי אכן קיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. בבית המשפט המחוזי השיג העורר על מעצר הבית בו הוא נתון ועל החיוב להפקיד 15,000 ש"ח. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נאמר, כי "יש הגיון רב בחלופה שנקבעה על מנת לצמצם את החשש מפני ביצוע פעולות מפרות נוספות". גם לגבי החיוב להפקיד את הסכום האמור נקבע, כי בדרך זו ניתן "לצמצם את הפיתוי הכלכלי שיכול להיות לעורר לבצע עבירות כלכליות נוספות". עם זאת, בית המשפט המחוזי הוסיף, כי העורר יוכל להציע חלופות אחרות, על מנת שניתן יהיה לאפשר לו לעבוד לפרנסתו. בערר דנא חוזר העורר וטוען כנגד מעצר הבית וכנגד החובה להפקיד 15,000 ש"ח.

4.בעת הדיון בערר הסתבר, כי נגד העורר תלויים שני כתבי אישום נוספים, באחד מהם הוא מואשם בתקיפת שוטרים, תקיפה, איומים והכשלת שוטרים, בעוד שבכתב האישום האחר מיוחסת לו עבירה של תקיפת עובד ציבור. התיק השני נדון לפני כשבוע ימים בבית משפט השלום בתל-אביב, אלא שהעורר לא התייצב לדיון. לפיכך הוחלט להתלות את ההליכים ולעצור את העורר ל24- שעות.

מוכן אני להניח, לאור טענות העורר, שלא הייתה הצדקה מלכתחילה להגביל את חופש התנועה שלו בשל העדר עילת מעצר, בהתחשב בעבירות בהן הוא מואשם. אף אם כך הוא, הרי משנתגלה כי העורר לא התייצב לדין בהליך פלילי אחר התלוי נגדו, ניתן בדיעבד צידוק להחלטות הקודמות, אף לגבי הדרישה להפקיד סך של 15,000 ש"ח. זאת ועוד, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נאמר במפורש, כי העורר רשאי להציע חלופות, כך שניתן יהיה להקל עימו בכל הנוגע לחיוב שהוטל עליו להתלוות בשעות היום לאביו ולשהות בשעות הלילה בבית האב. כלומר, בפני העורר פתוחה הדרך לעתור לעיון חוזר בבית משפט השלום, אם יציע הסדר מתאים אחר.

אכן נראה לי, כי ראוי יהיה לשקול בחיוב הצעה הולמת בעניין שינוי התנאים הנזכרים בכל הנוגע להגבלת חופש התנועה. איני רואה סיבה להקל עם העורר בכל הנוגע להפקדה של 15,000 ש"ח, במיוחד לאחר שנתברר, כאמור, כי הוא לא התייצב לדיון בהליך פלילי אחר התלוי נגדו.

אי לכך הערר נדחה, בכפוף לאמור לעיל.