בש"פ 4173/98 מדינת ישראל נ. אלימלך אברהם

מעצרו של המשיב הוארך בהסכמה בשישים יום החל מ4.5.98- והמדינה מבקשת להאריכו ב90- יום נוספים, או עד למתן גזר הדין.

המשיב הורשע בינתיים על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, המכיל מסכת של התעללות באשתו, הכוללת אונס, הדחה לזנות, אלימות קשה ועוד.

הטיעון לעונש נדחה ליום 12.7.98. הסניגור המלומד מצביע על כמה טעמים לשחרורו של המשיב בערובה על ידי חלופת מעצר. לדבריו, בדעתו לזמן מספר עדים לעניין העונש ולבקש תסקיר קצין מבחן שקבלתו מצריכה זמן. המשיב התגרש בינתיים, ולפי הטענה אין הוא מהווה עוד איום על אשתו ואין בו מסוכנות. נוסף על כך, קיים היבט בריאותי המצדיק שחרורו בחלופת מעצר כשהוא מציע להיות ב"מעצר בית" בבית חברתו לחיים.

טענותיו של הסניגור המלומד אינן מקובלות עלי. המשיב הורשע בדין ובכך שונה מצבו באופן מהותי ממצבו של מי שהארכת מעצרו מבוקשת בעוד משפטו תלוי ועומד. הוא הורשע בעבירות חמורות ביותר, שהעונש המירבי עליהן הוא מאסר לתקופה ממושכת והעונש ההולם בדרך כלל הוא מאסר בפועל, אם כי אין בדברי אלה כדי להביע עמדה למקרה זה העומד בפני הכרעה בבית המשפט המחוזי.

חלק מן העבירות בוצעו תוך הפרה של תנאים מגבילים שהוטלו על המשיב ובהם לא עמד, ובכך הפר הוא את האמון שניתן בו. למשיב קופה של שרצים מאחוריו ועבר פלילי עשיר, בתוכו הרשעות בעבירות של אלימות.

אשר למצב בריאותו, אין בפני שמץ של ראיה לפיה קיימת בעיה מיוחדת בנושא זה בכלל, או שיש בה כדי להשליך על מעצרו, בפרט. אשר לתסקיר קצין מבחן, העובדה שהסניגור מתכוון לבקש תסקיר כזה אינה אומרת שתסקיר כזה, בנסיבות העניין, אכן יתבקש על ידי בית המשפט. בכך יהיה על בית המשפט המחוזי להחליט ועל כל פנים, גם אם יתבקש כזה אין בכך כדי לפגוע בנימוקים כבדי המשקל המחייבים החזקתו במעצר של המשיב עד למתן גזר הדין, שיש להניח כי יינתן בסמוך ככל הניתן לטיעונים לעונש.

אשר על כן, מתקבלת הבקשה ומעצרו של המשיב מוארך בזה ב90- יום, החל מ2.7.98-, או עד למתן גזר דין, לפי המוקדם.

הודע במעמד ב"כ הצדדים והמשיב עצמו.