בש"פ 4173/99 מיכאל גלוזמן נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו על עבירות של קשר לפשע, סחיטה באיומים ושידול לנסיון לחבול בחומר נפיץ. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, קשר העורר קשר עם אחרים לסחוט מאות אלפי דולרים מאיש עסקים בישראל, בתואנה כוזבת כי המתלונן חייב את הסכום לעורר בגין עיסקה משותפת. להשגת מטרתו השתמש העורר באיומים וכן שכר - תמורת תשלום הוצאות והבטחת תשלומים נכבדים - שני אזרחים זרים שהשליכו רימון יד לתוך ביתו של המתלונן. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' סלטון), בהחלטתו מיום 17.6.99, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.בית המשפט המחוזי השתית את החלטתו על שני טעמים עיקריים: האחד - החשש שהעורר ימשיך בפעילותו המסוכנת ויסכן את המתלונן ואחרים ואף יסכן את עצמו; השני - החשש שהעורר ימלט מאימת הדין. בא כוח העורר, בכתב הערר המפורט שהגיש וכן בטיעוניו בעל-פה, שטח מכלול של נימוקים להפרכת טעמיו של בית המשפט המחוזי.

כפי שהדגיש, העורר הוא איש עסקים מהשורה הראשונה, שכיהן כחבר פרלמנט בחבל אוטונומי בחבר העמים ועלה לישראל עם אשתו, בתו וכן אמו וחמיו הזקנים והחולים. המתלונן רכש את אמונו העיוור של העורר וקבל מידיו - ובאמצעותו, גם מידי אחרים - סכומי כסף גדולים בקשר ליוזמה שמטרתה היתה להקים בישראל תחנת כוח. המתלונן הצליח לרוקן את חשבון הבנק שנפתח וגזל את הכספים. לעורר אין עבר פלילי, הוא אדם מן הישוב והוא, כלשון בא כוחו, "איש תמים ונאיבי (להחריד!) שאינו בקי ואינו מצוי בעולם הפשע(!)", שסטה מדרך הישר בכך שנזקק לאחרים כדי "שאלה ימצאו את 'העברין המקומי המתאים' כדי שזה יעשה את המעשה הפסול, שאולי, יניע את המתלונן להשיב את הכספים שגזל". לדעת בא כוח העורר, יש לראות בכך כשלון חד פעמי של העורר ואין לחשוש שיסכן אדם כלשהו אם ישוחרר בערובה. עוד טען שאין לחשוש שהעורר ימלט מן הדין, משום שאינו צפוי למאסר ממושך ובני משפחתו מתגוררים כולם בארץ. עוד הדגיש כי העורר בטוח בישראל יותר משהוא בטוח ברוסיה. מכל מקום, ניתן לשחררו בערובה ובתנאים מגבילים שיסירו כל חשש.

3.אכן, טענותיו של בא כוח העורר ראויות שיישקלו בזהירות ובכובד ראש. לכשיבוא בית המשפט לדון במשפטו של העורר ישווה אותן, כמובן, מול עיניו ואולי יעמדו לעורר כדי להפוך את דינו מחובה לזכות. אולם, בשלב זה שבו נבחנת רק משמעותן הלכאורית של ראיות לכאוריות - בלי להכריע לכאן או לכאן, בלי לפסוק מה היתה הפרשה האמיתית שביסוד המעשים ובלי לקבוע מה היתה תכליתם האמתית של המעשים - אין בידינו אלא הגיון ושכל ישר. אלה מוליכים אל המסקנה כי העורר, אפילו היה טהור ונקי בעבר, עשה מעשים המעידים עליו שהוא עלול לשלוח יד במי שהוא רואה בהם מבקשי רעתו. כשלונו של העורר היה, אולי, חד פעמי, אולם על ידי כשלון זה חצה את הגבול שבין התנהגות תמימה לבין התנהגות עבריינית ומסוכנת. היום הוא בחזקת מסוכן.

הוא הדין בחשש שימלט מן הדין. אכן, אין לדחות בקלות את הטענה שהעורר העתיק את מרכז חייו לישראל וכן את הטענה כי קשריו העיסקיים בחו"ל, אמצעיו הכספיים, ואף הדרכונים השונים שבידיו, אין בהם כשלעצמם יסוד לחשש. אולם, כל אלה יחד, עם הנחישות והנועזות שעליה מלמדות נסיבותיהן של העבירות המיוחסות לו ועם העובדה שהוא היום כבן 52 שנים ורק חמש שנים חלפו מאז עלה לישראל, מצדיקים את המסקנה שהוא עלול להימלט וכי אין לנקוט חלופה למעצר.

4. הערר נדחה.