בש"פ 4180/12 מדינת ישראל נ. יוסף אל הזייל

1.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.

ביום 18.9.2011 הוגש נגד המשיב כתב אישום בעבירות של התפרצות למקום מגורים; דרישת נכס באיומים; גניבה; כניסה למקום מגורים; פציעה בנסיבות מחמירות; ניסיון התפרצות; ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות; הפרעה לשוטר; איומים; והחזקת סכין. על-פי כתב האישום נכנס המשיב ביום 9.9.2011 לקרוואן המגורים של קאייסון קאלאנוגה (להלן: המתלונן 1 ) בכפר הס, כשהוא רעול פנים, שלף סכין שאורך להבהּ כ- 20 ס"מ , לקח מידי המתלונן 1 טלפון נייד, ובאיומי סכין דרש ממנו כסף. המתלונן 1 נתן למשיב שני מחשבים ניידים, שני טלפונים וארנק. המשיב יצא מן הבית, נטל את אופניו של המתלונן 1 ונמלט מן המקום. סמוך לאחר מכן, התפרץ המשיב כשהוא רעול פנים לביתה של גב' ברברה פרת, בכפר הס, מבעד לחלון, אך נמלט לאחר שהבחינה בו. בהמשכוֹ של אותו יום, הבחין יוסף לוטרובסקי (להלן: המתלונן 2 ) במשיב כשהוא נמלט ומטפס על גדר, וניסה לעוצרו בכך שניער את הגדר. בתגובה, הניף המשיב את הסכין לעבר המתלונן 2 וחתך אותו בידו השמאלית. לאחר מכן הגיע המשיב לקרוואן מגורים אחר בכפר הס, וניסה לפתוח את חלון הקרוואן באמצעות סכינו. ניר רביבי, שוטר-מתנדב (להלן: השוטר ) הבחין בו וצעק לעברו מספר פעמים "עצור משטרה". בתגובה החל המשיב לרוץ לעבר השוטר כאשר הסכין שבידו מכוונת לעברוֹ. השוטר ירה באוויר באמצעות נשקו, ואז הסתובב המשיב והחל לברוח. כאשר נתפס על-ידי השוטר ורב"ש כפר הס, החל המשיב להשתולל בניסיון להימלט. כאשר הגיעו שוטרים נוספים אל המקום, קילל אותם המשיב ואיים לפגוע בהם. המשיב המשיך להשתולל כאשר הוכנס לניידת המשטרה, ירק לכל עבר, איים על השוטרים וניסה לנשוך אותם. גם כשהובא אל תחנת המשטרה המשיך המשיב בהתנהגות זו, לירוק לכל עבר, לגדף ולאיים; וכיוצא בדברים הללו גם כשהובא להארכת מעצרו בבית המשפט.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, תוך ציון עברוֹ הפלילי המכביד, עונשי מאסר שריצה, שחרורו מן המאסר סמוך למועד ביצוע המעשים הנ"ל, וכשתלויים ועומדים לחובתו עונשי מאסר-על-תנאי. ביום 26.9.2011 התקיים דיון בבקשת המעצר, ב"כ המשיב הסכים למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך שמירה על זכותו לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, אם וכאשר יוכל להציע חלופה למעצר. לאור הסכמה זו, הורה בית משפט קמא (כבר השופט מ' קרשן ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

4.

לטענת המבקשת, מסוכנותו של המשיב נלמדת מן המעשים המיוחסים לו, התנהגות נמשכת, אלימה ומאיימת כלפי אזרחים ושוטרים, בבוטות המעידה כי האיש חסר מעצורים. שחרורו יסכן את שלום הציבור. לבד מן המסוכנות קיים גם חשש להימלטות המשיב מן הדין, שהרי כבר ניסה להימלט מזירת האירוע. חששות אלו – מסוכּנוּת והימלטוּת - מתעצמים לנוכח עברו הפלילי של המשיב, עבירות אלימות ורכוש רבות, בריחה ממשמורת חוקית ושימוש בכוח ובאיומים כדי למנוע מעצר. לא הועילו עונשי מאסר שריצה המשיב, ובכל פעם חזר לסורו והמשיך בעשייה הפלילית. שמיעת הראיות במשפט טרם החלה, אלא שהעיכוב נובע מכך שבין הצדדים התקיים משא ומתן לצורך גיבוש הסכמות והגעה להסדר טיעון. חזרתו-בו של המשיב מהסכמות שגובשו, מנעה את שמיעת ההוכחות בדיון שנועד לשם כך ביום 22.3.2012. לטענת המבקשת, חזרתו של המשיב מההסכמות שגובשו מפחיתה את משקלו של הזמן שחלף מאז תחילת מעצרו, ובמכלול השיקולים אין מנוס מהשארת המשיב במעצר עד לסיום המשפט. ב"כ המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי לא הייתה הצדקה לשחרר את העדים מלהתייצב למועד ההוכחות שנקבע. נוצרה אי-הבנה בין המשיב לבין עורכת-דין קודמת שייצגה אותו, הסדר הטיעון לא התגבש לכלל הסכמה וחתימה למתן תוקף, ואת הקולר צריך לתלות על צווארה של המבקשת. המשיב לא צריך לשאת באילוצי יומנו של בית משפט קמא, לטענת בא-כוחו, ומכאן התנגדותו להארכת המעצר.

5.

כשלעצמי, חוששני כי נפלה תקלה בניהול המשפט. ביום 20.11.2011 בוצעה הקראה, המשיב כפר בעובדות כתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ההוכחות ליום 22.12.2011. יום לפני המועד, הגישה ב"כ המשיב "בקשה מוסכמת לביטול מועד הוכחות וקביעת מועד תזכורת" , וכל כך למה? "כי לאחר מו"מ מתמשך במסגרת תיק זה, נמצאים כיום הצדדים בשלב מתקדם של מו"מ... בנסיבות דנן ועל מנת שלא לבזבז מזמנו היקר של בית המשפט, מתבקש בית המשפט הנכבד, בהסכמת הצדדים, לבטל את מועד ההוכחות... ולקבוע מועד תזכורת..." . בית המשפט נעתר לבקשה, ביטל את ישיבת ההוכחות, וקבע מועד לתזכורת. בישיבת התזכורת ביום 27.12.2011 הודיעה ב"כ המשיב כי "הצלחנו להשיג מתווה לתיקון כתב האישום... אין לנו תשובה סופית... נבקש לקבוע מועד לתזכורת נוספת" . בית המשפט נעתר לבקשה, קבע מועד לתזכורת והבהיר כי אם לא יבשילו המגעים לכדי הסדר, תיקבע ישיבת הוכחות במועד קרוב. בישיבת התזכורת ביום 8.1.2012 נקבע התיק "לשמיעת מלוא פרשת ההוכחות בתיק זה וכן סיכומים בעל פה, ליום 22.3.12 מהשעה 08:30 עד גמירה" . לטענת המבקשת "עובר למועד האמור, גובש בין הצדדים הסדר טיעון. לכן, בוטלה הזמנת העדים לישיבת ההוכחות" . אלא שבפתח הישיבה ביום 22.3.2012 הודיעה ב"כ המשיב דאז על "משבר אמון חריף" שנוצר בינה לבין המשיב, "אתמול הגעתי להסכמה עם חברי כי הנאשם יודה בכתב אישום אשר תוקן משמעותית" . ב"כ המשיב ביקשה להתפטר מן הייצוג. המשיב עצמו טען כי "אנחנו לא הבנו אחד את השני. אני רוצה הוכחות. אני לא אמרתי שאני מודה בכתב האישום המתוקן" . ב"כ המבקשת אמר שם שהזמין את כל העדים "כולם היו ערוכים להגיע לפה. בעקבות האמירה של חברתי אתמול החד משמעית אני ביטלתי את הופעתם... לא יכולתי לצפות את השינוי שחל בנאשם" . בנסיבות שנוצרו החליט בית המשפט לדחות את שמיעת ההוכחות ליום 3.7.2012 וליום 4.7.2012, "המועדים הראשונים הפנויים ביומני" . בהמשך הגישה ב"כ המבקשת בקשה להקדמת שמיעת ההוכחות, אך בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 29.4.2012 כי "עומס היומן של בית המשפט אינו מאפשר, בשלב זה, קביעת דיונים כלשהם טרם המועדים שנקבעו בישיבה בה התברר כי הנאשם אינו מעוניין בהסדר הטיעון. לפיכך הבקשה נדחית" .

6.

עינינו הרואות, אפוא, כיצד הגענו עד הלום: תשעה חודשי מעצר ושמיעת ההוכחות טרם החלה. פעם ופעמיים נקבע התיק להוכחות. פעם ראשונה בוטלה שמיעתן על-פי החלטת בית המשפט בעקבות בקשה מוסכמת שהגישה ב"כ המשיב; פעם שנייה בוטלה שמיעת ההוכחות בעקבות ביטול זימון העדים ע"י ב"כ המבקשת. סוף דבר מעיד על תחילתו: לא הייתה הצדקה לביטול ההוכחות. אכן, בכנות סברו ב"כ הצדדים כי 'או-טו-טו' יושלם הסדר הטיעון, אך הם לא נהגו כהלכה בהקדימם את ביטול ההוכחות להשלמת הסדר הטיעון כדת וכדין. בית המשפט נתן תוקף להסכמתם זו בפעם הראשונה, שלא בהתאם לסעיף ה' להוראות הנוהל של נשיאת בית המשפט העליון בנושא "טיפול בבקשות לדחיית מועדי דיון" ; ובפעם השנייה ב"כ המבקשת "הגדיל ראש", ביטל את זימון העדים מיוזמתו, והעמיד את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת. התנהלותם של כל הנוגעים בדבר גרמה לביטול שתי ישיבות של הוכחות – לא הייתה הצדקה לכך – וכעת נתון המשיב במעצר מזה תשעה חודשים, כאמור, והוכחות – איִין.

7.

עליי להודות, בחינת "טול קורה מבין עיניך" (בבלי, ערכין טז, ב) כי בשנים עברוּ נתפסתי גם אני לכלל טעות, בדומה לזו של בית משפט קמא. אמונה מהולה בתקווה ששמיעת ההוכחות תתייתר, ביחד עם רצון לחסוך מזמנם של עדים ועורכי דין ולפַנוֹת זמן שיפוטי לכתיבת פסקי דין או לשמיעת תיק דחוף אחר, כל אלה ועוד, גורמים לו, לשופט, להתמסר לבקשות לדחיית שמיעת הוכחות על בסיס הנמקה שמתגבש הסדר; זו טעות, והיא גובה מחיר יקר, מערכתי ופרטני.

8.

בנסיבות העניין דנן, לא ראיתי להעתר לבקשה, אלא באופן חלקי בלבד. אין הצדקה להארכת המעצר עוד בתשעים ימים. מנגד, יש למשיב יד ורגל בביטול ההוכחות, הוא עודנו מסוכן ויש צורך בהרחקתו מן הציבור. בהתחשב בהיקפו של התיק, במועדי ההוכחות שנקבעו לתחילת חודש יולי, ובכלל נסיבות העניין, החלטתי להורות על הארכת מעצרו של המשיב עוד ב-45 ימים בלבד (מיום 18.6.2012), על מנת שבמהלכם יסתיים משפטו. אין זה "עונש", ולא "תג מחיר", אלא תוצאה טבעית של ההתנהלות.