בש"פ 4182/03 אלירן סימאנוק נ. מדינת ישראל

1.על העורר – שהוא כבן 17 שנים – הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שוד מזוין בנסיבות מחמירות ושל שיבוש מהלכי משפט. לפי הנטען, בתמצית, נכנס העורר, יחד עם אחר, לתחנת דלק, כאשר פניהם מכוסות; השנים הצמידו סכין לצווארו של עובד בתחנה, נטלו ממנו את כספו וכן כרטיס אשראי ותעודות נוספות. לאחר מכן, בתחנת המשטרה, איים העורר על חברתו הקטינה וציוה עליה להשמיד את כרטיס האשראי שאותו הסתיר.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט נ' הנדל), בהחלטתו מיום 28.4.03, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. מכאן הערר, שעיקרו הטענה כי היה על בית המשפט לנקוט דרך של חלופה למעצר בבית הוריו של העורר, כפי שהמליץ שרות המבחן לנוער.

2.לטענת באת כוח המדינה, אכן משפחתו של העורר היא משפחה נורמטיבית, אולם עד כה לא עלה בידי בני המשפחה לשים גבולות לעורר, ויש יסוד לחשש שהדבר לא יעלה בידיהם גם בעתיד. העבירה חמורה ביותר ויש גם חשש לשיבוש הליכי משפט ואף לפגיעה במי שהפליל אותו, והדברים עולים מתמליל הקלטה של שיחה שלו בבית המעצר. לעורר גם הרשעות קודמות לא מעטות. האיזון הכולל מחייב, אפוא, שישאר במעצר עד תום ההליכים.

3.לדעתי, אין זה האיזון הראוי. אין ספק כי המעשים המיוחסים לעורר וכן עברו הפלילי יש בהם כדי להטות את הכף לחובתו. אולם, מאידך גיסא, אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של העורר – שעליהן עמד שרות המבחן לנוער – וכן מן הסיכוי שגישה טיפולית ומשקמת תעלה אותו על דרך הישר, למרות כל הספיקות.

לפיכך, אני מורה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שישקול חלופות מעצר נאותות – לרבות "מעצר בית" בבית הוריו של העורר – וכן תנאים וערובות שישיגו, אם הדבר ניתן, את מטרות המעצר, חלף מעצר ממש.

עד להחלטה אחרת ישאר העורר במעצר.