בש"פ 4182/04 רושדי אלבחירי נ. מדינת ישראל

1 . על העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשל עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בניגוד לסעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1997. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, במהלך קטטה בין שתי חבורות, שעליהן נמנו העורר, אדם נוסף, שעליו הוגש כתב אישום נפרד (להלן – "הנאשם הנוסף"), והמתלונן, רדפו העורר והנאשם הנוסף אחרי המתלונן. לאחר שתפסו אותו אחז העורר את המתלונן בגרונו והנאשם הנוסף דקר אותו בחזהו ופצע אותו. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' טימור), בהחלטתו מיום 28.1.04, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים בציינו כי קיימות ראיות לכאורה לענין העבירות המיוחסות לעורר, כי קמה חזקת המסוכנות כאמור בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996 וכי אין חלופת מעצר נאותה.

העורר ערר על ההחלטה.

2 . טענתה העיקרית של באת כוח העורר נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי נסמכת על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' ברקאי), מיום 21.4.04, לשחרר את הנאשם הנוסף לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, שאושרה על ידי חברתי הנכבדה השופטת א' פרוקצ'יה, בהחלטתה מיום 23.4.04. לטענתה, תיאר בא כוח המדינה את הנאשם הנוסף כ"עבריין העיקרי - - - והרוח החיה באירוע". מכיוון שכך, בהתחשב בחולשת הראיות נגדו וכן מאחר שלא נבחנה לגבי העורר חלופה למעצר יש לשחרר גם אותו לחלופת מעצר.

3.דין הערר להידחות.

חברתי, השופטת פרוקצ'יה, בהחלטתה הנזכרת, סקרה בפירוט את הפרשה ודומה שניתן לקבוע, כבר בשלב זה, כי הנאשם הנוסף היה העברין העיקרי. אולם נסיבותיהם האישיות של שני המעורבים שונות וכן יש הבדל משמעותי בין עברו הפלילי של הנאשם לבין עברו הפלילי של העורר. הנאשם הנוסף הוא צעיר יליד 1984, הסובל ממחלת לב רצינית המחייבת טיפול ומעקב, ואין לו עבר פלילי. לעומתו העורר הוא יליד 1970, בעברו 7 הרשעות קודמות בעבירות אלימות חמורות, לרבות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה, תגרה, איומים ושיבוש הליכי משפט. כמו כן תלויים עליו שני מאסרים מותנים, אף הם בשל עבירות אלימות, וכן נעברה העבירה הנידונה בתקופת היותו משוחרר על תנאי מן המאסר האחרון שריצה.

המעשים שעשה העורר מעידים על מסוכנותו הרבה וחיזוק למסקנה זו מצוי בעברו הפלילי שתואר לעיל. במצב דברים זה אין מקום לשחררו לחלופת מעצר; אין גם בשחרורו של הנאשם הנוסף משום אפליה לרעתו של העורר המצדיקה את שחרורו.

4. הערר נדחה.