בש"פ 4194/06 מיכאל פאפיאשוילי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ) בדבר מעצרו של העורר ב"מעצר בית" מלא עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של זיוף שטר כסף, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ונהיגה בזמן פסילה. על פי המיוחס לו בכתב האישום, היה העורר מעורב, יחד עם אחרים, בעסקה למכירת שטרות מזויפים, אותם עמד לרכוש סוכן משטרתי. בעת מעצרם של המעורבים הנוספים בפרשה, נמלט העורר ממקום האירוע כאשר הוא נוהג ברכב במהירות העולה על 160 קמ"ש, תוך חציית קו הפרדה רצוף. אחרי המשיב דלקו כוחות המשטרה, ובמהלך המרדף הצליח הרכב המשטרתי להדביק את העורר עד אשר בסמוך לצומת נחשון, חסם את דרכו. קצין המבצעים, חבוש כובע המזהה אותו כשוטר, יצא מהרכב המשטרתי בעודו מורה לעורר "עצור, משטרה". העורר לא שעה לקריאות הקצין. הוא הסיט את הרכב באופן שהקצין כמעט ונפגע, והמשיך במנוסתו במהירות מופרזת. לבסוף נעצר הרכב, בשל תקלה טכנית, והעורר נעצר על ידי כוחות המשטרה.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים בעניינו, אך הודיעה כי לאור מצבו הבריאותי של העורר, תסכים היא לשיחררו בתנאים מגבילים, הכוללים: מעצר בית מלא, איסור יציאה מן הארץ, הפקדה כספית וערבות צד ג'. בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות שהוצג לו, ומצא כי יש בו "את אותו פוטנציאל ראייתי הדרוש בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים, ואשר יש בכוחו להוכיח, לכאורה, את אשמת המשיב בעבירות המיוחסות לו". בית המשפט אף התייחס לעילת המעצר, שעל פי בקשת המדינה מבוססת על החשש לשלום הציבור לאור פעולותיו של העורר. בית המשפט המחוזי מיקד את החלטתו בפעולותיו של העורר בעת מנוסתו מרשויות החוק:

גם אם אין מקום לייחס למשיב, הנעדר הרשעות קודמות, מסוכנות הנובעת מפרשת הדולרים המזויפים, זו עולה היטב מאופן הימלטותו מאנשי המשטרה.

אל מול דברים אלו, שקל בית המשפט את נסיבותיו האישיות של הנאשם; היותו אדם בן 71, ללא הרשעות קודמות, שמצבו הבריאותי רעוע. לפיכך הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, אולם קבע כי העורר ישוחרר בתנאים הבאים: שהייה ב"מעצר בית" מלא בביתו, תוך היתר לצאת מן הבית בליווי ערב - רק לצורך קבלת טיפולים רפואיים ובכפוף להודעה מוקדמת שתינתן למשיבה 24 שעות מראש, להוציא טיפול דחוף; הפקדת סכום של 10,000 ש"ח במזומן בקופת בית המשפט; המצאת ערבויות צד ג' של אשת העורר ואחיו של העורר על סך 30,000 ש"ח האחת. בנוסף הוצא צו איסור יציאה מהארץ כנגד העורר.

על החלטה זו משיג העורר. לטענתו לא הוצגו ראיות לכאורה כנדרש לצורך מעצרו עד תום ההליכים. כמו-כן משיג העורר על קיומה של מסוכנות מצידו המקימה את עילת המעצר. לשיטתו, כאשר נחסם רכבו על ידי הרכב המשטרתי וניתנה לו הוראה לעצור, מצידו הוא לא זיהה את קצין המשטרה ככזה, אלא סבר כי מדובר באירוע חבלני. לחילופין, טוען העורר כי מטרת המעצר תושג אף בתנאי מעצר בית חלקי שיאפשר לו לצאת לעבודתו כמאבטח בשעות היום. חלופה זו הולמת, לטענתו, את נסיבותיו המשפחתיות, שכן אשתו נכה, וכלכלתם תלויה במשכורתו ממשרה זו. עוד הוא מבקש להדגיש את גילו, ואת העובדה כי אין לו עבר פלילי.

דין הערר להדחות. מסקנותיו של בית המשפט המחוזי באשר לקיומן של ראיות לכאורה, ובאשר לקיומה של עילת מעצר מבוססות, ואין להתערב בהן. בית המשפט נתן דעתו לגרסתו של העורר לפיה בדרכו חזרה מהעיר ירושלים, בהגיעו בסמוך לצומת נחשון, עצר לפניו רכב לבן כשדלתו פתוחה והנוסע שליד הנהג מכוון כלפיו אקדח. העורר הודה כי נמלט מהמקום במהירות גבוהה, ובעת פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה שלו, וכן הודה כי שמע את היריות שנורו וראה רכבים דולקים בעקבותיו. לדבריו, הוא המשיך במנוסתו משום שסבר כי מדובר במחבלים. בית המשפט קמא מצא כי גרסה זו אינה מתיישבת עם הראיות שהוגשו. מסקנתו של בית המשפט מבוססת על עדותו של אחר בפרשה המפליל את העורר, על הודעותיו של הסוכן הסמוי אשר עתיד היה לרכוש את שטרות הכסף המזויפים, וכן על דוחות פעולה של השוטרים המעורבים במרדף. הנה כי כן, מסקנתו של בית המשפט מעוגנת היטב בחומר הראיות, ואין להתערב בה.

גם ביחס לתנאי חלופת המעצר שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי אינני מוצא מקום להתערב; תנאים אלה הולמים את חומרת העבירות, את נסיבות המקרה ואת מצבו האישי של העורר.

הערר נדחה.