בש"פ 4203/97 פארס אנואר נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בבית-המשפט המחוזי בנצרת ביבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, סחר בסם מסוכן וקשירת קשר לביצוע פשע, נעצר עד תום הליכי המשפט לאחר שבית-המשפט מצא כי קיימות לכאורה ראיות מספיקות.

על החלטה זו הוגש ערר. העורר טוען כי בתשתית הראייתית שהגישה התביעה אין יסוד מספיק למעצר.

טענה זו יש לדחות. האישומים מושתתים על עדויות שותף לעבירה ועד- מדינה ונתמכים הם בראיה אובייקטיבית והיא תפיסת 993.50 גרם הרואין שהובלו במכוניתו של העורר. בעניין זה, אין חולק כי העורר הסיע את שותפו לעבירה למקום מפגש עם הסוכן המשטרתי וכשותף לעבירה מסר לאותו סוכן את כמות הסם הנזכרת לעיל. העורר טען כי הסיע את השותף לתומו מבלי לדעת על הסם, אלא שהכחשה זו ללא תמיכה בראיה אובייקטיבית אינה פוגעת בעוצמתן של הראיות המפלילות.

על-יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערר.