בש"פ 4204/03 מיימון אגברייה נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל שני נאשמים נוספים הוגש בבית-המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, חבלה בכוונה מחמירה ופציעה בנסיבות מחמירות. לפי כתב האישום (כפי שתוקן בשלישית), בתמצית, התעורר ויכוח בין המתלונן – מאבטח במועדון בחיפה – לבין הנאשם השלישי שם - אדם בשם בסאם, שהוא בן משפחה של העורר (להלן – "בסאם") - על רקע סירובו של בסאם לשלם עבור משקה. אחרי שעזב בסאם את המקום קשר קשר עם העורר, עם נאשם נוסף ועם אנשים אחרים, לפגוע במתלונן ולחבול בו. כל אלה באו למקום, תקפו את המתלונן ופצעו אותו בלחיו ובארובת עינו. כתוצאה מן החבלות היה המתלונן מאושפז במשך 4 ימים.

2.בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' דר), בהחלטתו מיום 24.4.03, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר ערר על ההחלטה.

3.בהודעת הערעור ובטענותיו בדיון חזר ועמד בא כוח העורר על טענותיו כי אין ראיות, אף לא לכאורה, נגד העורר. לענין זה הדגיש, בעיקר, את "ההתפתחות" שחלה, לדעתו, בגירסותיו של המתלונן ואת הדברים שבהם הוא רואה סתירות בין הודעותיו השונות. טענות אלה נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי שסבר כי סיבתן של ה"התפתחות" ושל הסתירות נעוצה בפחדו של המתלונן מפני המעורבים בפרשה. אף אני סבור כך ומכאן שקיימות ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות המיוחסות לעורר.

עם זאת, התרשמתי מתוך העיון בראיות כי יש, אולי, אחיזה לטענה שהעורר לא היה "פעיל מרכזי" בפרשה הנדונה. כאשר מצרפים התרשמות זאת לעובדה שהעורר הוא כבן 21 שנים ולעובדה שבעברו הרשעה אחת בעבירה של פריצה לרכב – בהיותו כבן 17 שנים – נראה לי שראוי לשחררו לחלופת מעצר. לענין זה ניתן להתנות את השחרור בשהייה בכתובת שתיקבע, מרוחקת ככל האפשר מן המתלונן ומעדים, לרבות איסור מוחלט על התקשרויות בכל דרך שהיא עם עדים ועם מעורבים אחרים בפרשה, בין במישרין ובין בעקיפין, בצירוף הפקדת מזומנים, התחייבות עצמית וערבויות כספיות.

4.לפיכך אני מורה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי שיקבע את תנאי השחרור ואת הבטוחות הכספיות לפי ההנחיות דלעיל ולפי שיקול דעתו.