בש"פ 4209/01 מדינת ישראל נ. מאיר אזולאי

המשיבים הובאו לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע באשמת קשירת קשר לפשע, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, וחבלה בכוונה מחמירה. כתב האישום מייחס להם קשירת קשר לפגוע במתלונן, שפעל כסוכן משטרה סמוי, ואסף ראיות נגד סוחרי סמים. על פי הנטען באישום, הם באו לביתו של המתלונן כשהם רעולי פנים, התנפלו עליו כשהם מזויינים בנשק קר - סכין יפנית ואלה, חתכו את פניו מאוזן ועד לסת, חתכו בידו ובראשו, והיכוהו בכל חלקי גופו.

עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים עד תום משפטם, לאחר שמצא כי קיימת תשתית ראייתית במידה הדרושה בשלב זה להוכחת אשמתם. בית המשפט מצא כי המדובר בעבירה שבוצעה באלימות רבה, שאך בנס לא נסתיימה בתוצאה חמורה יותר, ולפיכך קבע כי אין מקום להמיר את המעצר בחלופה אחרת.

הערר שהוגש לבית המשפט העליון מטעם המשיב 2 נדחה, ונפסק כי הצטברות הראיות מעמידה תשתית ראייתית מספקת גם בעניינו. מעשיהם של המשיבים - כך פסק בית המשפט העליון - מצביעים על מסוכנות רבה, ועל כך שבטחונו של המתלונן מצוי בסכנה ממשית. המסוכנות - כך הודגש - אינה קיימת רק בעניינו של המתלונן, כי אם משפיעה על הציבור כולו. משפטם של המשיבים לא נסתיים, אף שחלפו 9 חודשים מאז הוגש כתב האישום. מקצת מן הדחיות באו לפי בקשת המשיבים עצמם, ומקצת מן הדחיות באו בשל הקושי להעיד עדי תביעה. הישיבה הקרובה בתיק נקבעה ליום 26.6.2001, ובית המשפט המחוזי הודיע כי הוא מתכוון להביא לסיום כל הראיות באותה ישיבה.

באי כוח המשיבים מפקפקים בכך. להערכתם אין כל סיכוי שהמשפט ייגמר באותה ישיבה. אכן, ראוי כי הצדדים יעשו מאמץ לסיום הדיון בהקדם האפשרי לאור הזמן שחלף, אולם בשלב זה, משלא ניתן לקבוע כי נגרע דבר ממסוכנותם של המשיבים, נראה לי כי אין מנוס מאשר להיענות לבקשת המדינה.

אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב90- ימים, החל מיום 4.6.2001, או עד למתן פסק הדין בעניינם בתיק פלילי 8096/00 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע - הכל לפי המוקדם.