בש"פ 4213/07 מדינת ישראל נ. נתנאל קורש

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב באשמות רצח ושיבוש הליכי משפט. על פי הנטען בכתב האישום, הגיע המשיב בליל 6.5.06 לפיצריה בקרית עקרון, שם הסבו המנוח שמעון דסלון ז"ל וחבריו. המנוח הסתכל לעברו, בתגובה היכה אותו המשיב בראשו. המנוח זרק בקבוק לעבר ראשו של המשיב ובתגובה שלף המשיב מכיסו סכין ודקר בה ארבע דקירות במנוח – אחת מהן עמוק לתוך חזהו, תוך חדירה לראתו ולליבו. המנוח הובהל לבית החולים, שם נפטר בעודו על שולחן הניתוחים.

מיד לאחר אותן הדקירות נמלט המשיב מהמקום. בדרכו השליך את הסכין, ומשהגיע לביתו החליף בגדיו ונעליו המגואלים בדם והטמין אותם בשדה מאחורי ביתו.

כתב האישום הוגש ביום 22.5.06. ביום 4.6.06 נעצר המשיב עד לתום ההליכים, וביום 18.2.07 הוארך מעצרו, בהסכמה, על ידי בית משפט זה בתשעים ימים.

בבקשה זו שבפני עותרת המדינה להארכה נוספת של תשעים יום במעצר המשיב.

2.

עילת מעצרו של המשיב נסמכת בראש וראשונה על המסוכנות הרבה והמופלגת הנודעת ממנו בשל עבירת הרצח בה הוא מואשם, על נסיבותיה הקשות והחמורות ביותר. משהמדובר בנאשם בעבירת רצח, קמה מאליה עילת המעצר הנוספת שעניינה החשש הטבוע מפני הימלטותו מאימת הדין. בהליכי המעצר ובעת הדיון בבקשה זו, אין המשיב חולק על פרטי האירועים המפורטים בכתב האישום ועל ארבע הדקירות שדקר במנוח, הקטלנית שבהן הישר לתוך ליבו.

עיקר טענותיו לעניין זה מתמקדות בעיקרן בשאלה אם השתכלל היסוד הנפשי הנדרש לכדי עבירת הרצח, או שמא אין בהם אלא את הנדרש להתקיימות עבירת ההריגה. אולם, ככל שהדברים אמורים בבקשה זו, להארכה שניה של תקופת המעצר – מעבר לתשעת החודשים – מייחס הסניגור טענותיו לעובדה שעד לעצם היום הזה לא התקיימה ולו ישיבת הוכחות אחת במשפטו, ומועדי ההוכחות הראשונים קבועים לתאריכים 28.6.07 ו-9.7.07.

3.

אכן, המדובר במצב דברים עגום הנובע מעומס הדיונים הקשה מנשוא בבתי המשפט המחוזיים בכלל, ובבית המשפט המחוזי בתל אביב בפרט. בהחלטות רבות עמד בית משפט זה על הצורך בפתרון מערכתי לסוגיה זו של עומסי היומן בערכאות הדיוניות, שכתוצאה מהם נגרם עינוי דין מתמשך לנאשמים הנתונים במעצר תקופות ממושכות מבלי התקדמות בקצב בירור משפטם, ועניינו של המשיב שבפנינו הינו דוגמה לכך. מנגד, נמצאת לנו המסוכנות הנודעת מן המשיב העומדת בעינה לעת הזו – כפי שהיתה מלכתחילה – כאשר בשלב זה של הדברים, שוללת היא מתוך עצמה את שחרורו ממעצרו.

לעניין ההליכים כנגד המשיב דנן, מן הראוי להוסיף ולציין כי לאורך תקופה ממושכת השתהו ההליכים בעניינו לצורך עריכת אבחונים פסיכיאטריים לעניין אחריותו בפלילים וכשרותו לעמוד לדין. חוות הדעת לעניין זה נערכו ב-11.10.06 וב-20.3.07. במקביל לאותן הבדיקות, ניסו הצדדים לבוא בדברים לקראת הסדרים דיוניים, ורק בישיבת 27.12.06 הודיעו לבית המשפט קמא כי הדבר לא הסתייע בידם וביקשוהו לקבוע מועדים לשמיעת הראיות.

4.

בנסיבות הדברים המפורטות לעיל, אני מחליט להעתר לבקשת המדינה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 23.5.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1062/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם שביניהם.