בש"פ 4218/02 תמיר שגב נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט צ' גורפינקל), לעצור את העורר עד תום ההליכים. ההחלטה נתקבלה במסגרת ערר נגד החלטה של בית משפט השלום בראשון-לציון (השופט א' אורנשטיין), אשר הורה על שחרורו של העורר בערובה.

2.המשיבה הגישה לבית משפט השלום כתב אישום נגד העורר ונגד אחר, דורון שני (להלן: דורון). בכתב האישום נטען, כי השניים יחד עם אדם שלישי, מרדכי אוזן (להלן: אוזן), החזיקו בביתו של העורר סמים כדלקמן: סם מסוג קנבוס במשקל 32 גרם נטו, על מכונת הכביסה שבבית; סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 1.7 גרם נטו, שנמצא בתוך חולצה בארון הבגדים; סם מסוג קוקאין במשקל של 58.17 גרם נטו, שנמצא בתחתוניו של דורון; סם מסוג חשיש במשקל 14.31 גרם נטו, שהוחזק בתיק אותו נשא דורון; סם מסוג קוקאין במשקל 25.11 גרם נטו, שהוחזק בקופסת סיגריות שנמצאה במכנסיו של העורר.

3.בכל שלוש הערכאות לא הייתה מחלוקת על כך שקיימות ראיות לכאורה וכן עילת מעצר. בית משפט השלום ראה לנכון לקבל את ההצעה בעניין חלופת מעצר. בין שאר נימוקים שהובאו לתמיכה בחלופה נטען, כי העורר עומד להתחתן ביום 26.5.02, וכי מאות אורחים כבר הוזמנו לחתונה. הערכאה הראשונה ציוותה על "מעצר בית" אצל דודו של העורר, בפיקוחו של הדוד ושל בני משפחה אחרים. בית משפט השלום התרשם, כי יש בתנאים שקבע לעניין "מעצר הבית" כדי "להפיג את המסוכנות". בית המשפט אף התיר לעורר לצאת לטקס החתונה. כמו כן, הוטלו תנאים כספיים שונים.

בערר לבית המשפט המחוזי התהפכה הקערה. בית המשפט המחוזי החליט לקבל את הערר, מן הטעם שנגד העורר תלוי עונש מאסר של עשרה חודשים על תנאי, וכן בשל כך שהעבירה הנוכחית בוצעה בעת שהעורר היה בפיקוחו של קצין מבחן. עם זאת נקבע, כי יש לאפשר לעורר להשתתף בטקס כלולותיו, היה ויגיש בנפרד בקשה מתאימה בעניין.

4.הסניגור המלומד העלה מספר טענות לקבלת הערר ולהחזרה על כנה של החלטת בית משפט השלום. לטענתו, שני האחרים שהחזיקו בסמים אינם מוחזקים במעצר. לגבי דורון אף נטען, כי בשלב מאוחר, לאחר המקרה נשוא כתב האישום, נתפסו אצלו כשישה ק"ג של מריחואנה, נתבקש עיון חוזר, אלא שבקשתה של המשיבה נדחתה, וזה היה אף גורלו של ערר שהגישה. בנוסף, הועלו טעמים אישיים שונים.

5.איני רואה סיבה לאפשר חלופה למעצר במקרה של העורר. נתון אחד בולט לעין, והוא שהעורר החזיק בסמים בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של עשרה חודשים. אותו מאסר הוטל בשנת 1999 בשל עבירת סמים. המאסר המותנה הוארך בחודש יוני 2001, בהליך בו נדון העורר שוב בגין עבירת סם. הוא הועמד במבחן והפר אותו לכאורה, עם ביצועה של העבירה הנוכחית. רואים אנו, אם כן, כי העורר לא עמד במבחן, תרתי משמע.

6.השאלה הנוספת שיש לדון בה נוגעת לבקשה החילופית והיא לשחרר את העורר לטקס חתונתו. המשיבה מתנגדת לכך שהדבר ייעשה במסגרת הערר. לטענתה, אין להבחין בין העורר לבין עצירים אחרים המבקשים להשתחרר ממעצר לפרק זמן מוגבל, עקב נסיבות משפחתיות מיוחדות. במקרים אלה חלים, כך נטען, הסדרים שונים, כאמור בכללים הנוהגים אצל שירות בתי הסוהר.

ייתכן, שבסיטואציה אחרת ראוי היה ללכת בנתיב שציינה המשיבה, אלא שבענייננו מוצדק שההחלטה בעניין תתקבל כבר עתה. יש לזכור, כי היום הוא יום ד' בשבוע, ואילו טקס החתונה קבוע ליום א' הקרוב. משמע, פרק הזמן שנותר הינו קצר ביותר, במיוחד בהתחשב בכך שאנחנו נמצאים לקראת סוף השבוע. זאת ועוד, הערר שנשמע בפניי הינו ערר רגיל, המכוון נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי, שקיבל ערר שהוגש על החלטתו של בית משפט השלום. אין מדובר במקרה זה בבקשה לעיון חוזר, שכל תכליתה לאפשר יציאתו של העורר לטקס המשמח.

לפיכך, הערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי נדחה. עם זאת, העורר ישוחרר ביום א', 26.5.02 בבוקר, על מנת שיוכל להשתתף בחתונתו. השחרור יהיה עד ליום ב', 27.5.02, שעה 13:00. השחרור מותנה בכך שדודו של העורר ושני אחיו של העורר יחתמו על ערבות בסכום של 10,000 ש"ח, כל אחד.