בש"פ 4219/01 פריד אבו רקייק נ. מדינת ישראל

כתב האישום מייחס לעורר עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, גניבה, שימוש ברכב ללא רשות, קבלת רכוש גנוב, והכשלת שוטר במילוי תפקידו. על פי הנטען בכתב האישום, התפרץ העורר, לפנות בוקר, לביתו של אחר, גנב מן הבית שני מכשירי טלוויזיה, מערכת סטריאו, רמקולים, מפתחות של רכב, טייפ לרכב, מכשיר פלאפון ושלושה תיקים. למחרת בבוקר, נתפס כשהוא נוהג ברכב שנגנב מאחר, ולאחר מרדף משטרתי, נטש את הרכב. קודם לכן פרץ מחסום של המשטרה. כשנתפס לבסוף, התנגד לתפיסתו וניסה להפיל את השוטרים.

בית משפט השלום נעתר לבקשת התביעה והורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהגיש העורר, ועל החלטה זו הוא עורר היום.

העורר סבור כי ראוי היה לבתי המשפט דלמטה, להמיר את המעצר בחלופה שהוצעה על ידו, לאמור, השתתפות בטיפולי גמילה מסמים במוסד קהילתי.

דין הערר להידחות. אין מחלוקת באשר לקיומה של תשתית ראייתית, שדי בה בשלב זה של ההליכים כדי לקשור את העורר לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. עבירות אלה אינן אלא קצה הקרחון של אורח חיים עברייני הנמשך לאורך שנים. לחובתו של העורר שורה ארוכה של עבירות רכוש ועבירות הנגועות באלימות. הוא ממתין לבירור דינו בעבירות נוספות. לפיכך צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו, כי אין בשלב זה מקום, ואין תועלת, ואין תוחלת להתחלת טיפולי גמילה מסמים. פגיעתו של העורר רעה, ואין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

נציגת המדינה הודיעה כי משפטו של העורר אמור להסתיים בתוך חודש ימים, וגם עובדה זו הבאתי בחשבון החלטתי.

הערר נדחה.