בש"פ 4222/04 אלברט דנילוב נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל נאשם נוסף (להלן – "הנאשם הנוסף") הוגש בבית משפט השלום בחדרה כתב אישום המייחס להם עבירות של התפרצות למקום מגורים, איומים והחזקת מכשירי פריצה. כמו כן מיוחסים לעורר שני מעשי עבירה של הפרת הוראה חוקית. לפי הנטען, בתמצית, התפרצו העורר והנאשם הנוסף בשעות הלילה, דרך חלון מטבח, לבית מגורים. הנאשם הנוסף איים בפטיש על שכן המתגורר בסמוך שהבחין בהם. כמו כן איימו העורר והנאשם הנוסף על אותו שכן ועל שכן נוסף שהגיע למקום ש"ירצחו אותם כאשר הם ישתחררו מן הכלא". העורר עשה מעשים אלה בזמן שהיה משוחרר על תנאי ממאסר שריצה, תוך הפרת "מעצר בית לילה" שהטילה עליו ועדת השחרורים וכן תוך הפרת הוראתה ש"לא יעבור כל עבירה", ומכאן העבירות הנוספות.

בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופטת ד' סלע), בהחלטתו מיום 8.4.04, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. את הנאשם הנוסף שיחרר בתנאים ובערובות. העורר ערר לפני בית המשפט המחוזי בחיפה שדחה את עררו (החלטת כבוד השופט ר' ג'רג'ורה מיום 26.4.04). העורר ערר על ההחלטה.

2.טענתו העיקרית של בא כוח העורר היא כי בהחלטה לכלוא את העורר, אך לשחרר את הנאשם הנוסף, הופלה העורר לרעה לעומת הנאשם הנוסף. לדבריו, נסיבותיהם האישיות דומות: שניהם בני אותו גיל כמעט – חודש יוני 1984 – והם, אפוא, כבני 20 שנה, לעורר הרשעה קודמת אחת וכן תלויים עליו מספר תיקים בעבירות רכוש, ולנאשם הנוסף שתי הרשעות קודמות בשל התפרצות, גניבה והשגת גבול וכן תלויים עליו מספר תיקים, אף הם בעבירות רכוש.

3.חזרתי ועיינתי בנסיבות העבירות המיוחסות לעורר ולנאשם הנוסף וכן בנסיבותיהם האישיות. אקדים ואעיר כי טענתו של בא כוח העורר, לפיה אין עבירת הרכוש המיוחסת לעורר מקימה עילת מעצר, דינה להידחות; בעיקר מן הטעם שלעבירה זו נתלווה גם איום ברצח. אשר להבחנה בין השניים ראה בית משפט השלום לטוב לפניו להבחין בין שניהם, כאמור לעיל, והחמיר עם העורר, משום שהעורר עשה את מעשי העבירה המיוחסים לו בהיותו אסיר ברישיון ותוך הפרת האמון שנתנו בו שלטונות הכלא. כמו כן הדגיש כי העבירות הנוספות המיוחסות לו "נוגעות ישירות לאפשרות לשחררו לחלופת מעצר". כך סבר גם בית המשפט המחוזי וגם אני סבור כן. בעיני הפרה של תנאי שחרור בדרך כלל – ובמיוחד תנאי שחרור שהטילה ועדת שחרורים – מעידה על המפר שליבו גס בהוראות החוק ובהוראות הרשויות וכי חומות הכלא אינן מטילות עליו מורא. ואם כך הוא – האם יהיה בחלופה למעצר, על דרך של שחרור בתנאים ובערובות, כדי להרתיעו ממעשי עבירה נוספים?!

4. הערר נדחה.