בש"פ 4226/00 מדינת ישראל נ. מאיר אדרי

המשיב עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, יחד עם נאשמים נוספים, באישום של גרימת חבלה, בכוונה מחמירה. בית המשפט החליט (ביום 18.1.99) לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאחר שחלפו תשעה חודשים למעצר, והמשפט טרם הסתיים, ביקשה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב. בית המשפט נענה לבקשה. המדינה חזרה וביקשה את הארכת המעצר, בסך הכל ארבע פעמים, ובית המשפט נענה לבקשת המדינה כל פעם, כשהוא מסביר בהחלטותיו את הצורך בהארכת המעצר על אף התמשכות המשפט. בפני מונחת בקשה חמישית מטעם המדינה להאריך את מעצרו של המשיב פעם נוספת בתשעים ימים מיום 18.6.00.

הדיון בבקשה זאת התקיים ביום 15.6.00. באותו יום החלטתי לדחות את המשך הדיון בבקשה כדי לקבל דיווח נוסף על מהלך המשפט, וכן על מנת לאפשר לבאי-כוח הצדדים לשקול הצעה לחלופת מעצר.

תמונת המצב של המשפט, המתנהל והולך בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אינה מעודדת. אמנם פרשת התביעה נסתיימה כבר ביום 15.9.99 וגם פרשת ההגנה של המשיב נסתיימה מזה זמן, אם כי ייתכן שהיא תיפתח שוב בעקבות התפתחויות במשפט. מכל מקום, נראה כי המשפט התמשך עד כה במידה רבה בגלל שיקולי ההגנה על נאשם אחר במשפט זה (פדידה מכלוף). בקשר לכך אמרתי, בהחלטה שנתתי ביום 1.12.99 לגבי הבקשה השניה להארכת המעצר, כך:

"אין ספק כי זכותם של באי-כוח המשיבים לנהל חקירות יסודיות, שהן בדרך הטבע גם חקירות ממושכות, ככל שהם רואים לנכון, בהתאם להוראות של בית המשפט הממונה על ניהול המשפט. אולם העובדה שעורך דין רואה צורך לנהל חקירה יסודית וממושכות, או לנקוט צעדים אחרים במסגרת ההגנה, כשהיא לעצמה, ככל שהיא מובנת ואף מוצדקת, אינה יכולה להיות סיבה מספקת לשחרור הנאשם מן המעצר. אחרת די יהיה בכך שהמשפט מורכב מטבעו, או שעורך הדין בונה לעצמו מערכת הגנה הדורשת זמן רב, כדי לשחרר מן המעצר נאשמים שיש בהם מסוכנות רבה".

אולם, כפי שנתברר כבר אז, ונתברר שוב עכשיו, התמשכות המשפט זמן רב כל כך אינה נובעת מהתמשכות ההגנה מטעם המשיב, אלא מהתמשכות ההגנה מטעם הנאשם השני (פדידה מכלוף). לו הדבר היה תלוי במשיב, מסתבר כי המשפט היה מסתיים זה מכבר. גם בא-כוח המדינה סבור כך. יוצא, אם כן, כי המשיב נתון במעצר המתמשך והולך כאילו הוא, אף שלא בכוונה, כבן ערובה לנאשם השני. והמעצר מתמשך כבר זמן רב מאד: למעלה משנה וחצי. והוא אמור להימשך עוד זמן רב. כפי שבא-כוח המשיב טען, בית המשפט המחוזי ציין כי המשפט עשוי להימשך, במהלך הדברים הרגיל, עוד כחצי שנה. בא-כוח המשיב סבור שהוא עשוי להימשך אף יותר. ולאור השתלשלות הדברים עד כה, סברה זאת אינה נראית מופרכת. גם בא-כוח המדינה ציין כי לדעתו גם אם בית המשפט יענה לבקשת המדינה ויאריך את המעצר בתשעים יום, המשפט לא יסתיים, וספק אם הוא יסתיים תוך הארכה נוספת של עוד תשעים יום. זהו מצב עגום. וגם אם אין בו כדי לשנות את מצבו של הנאשם השני, שההגנה עליו גורמת להתמשכות המשפט עד כדי כך, יש בו כדי להשפיע על מצבו של המשיב.

במצב זה אני שוקל את העבירה המיוחסת למשיב, לא רק כנגד התמשכות התקופה בה הוא כבר נתון במעצר ומשך התקופה בה הוא צפוי להישאר במעצר, אלא גם כנגד העובדה שבפועל פרשת התביעה ופרשת ההגנה במשפטו נסתיימו זה מכבר, שאין לו עבר פלילי מכביד במיוחד, שהוא אדם מבוגר באופן יחסי, שיש לו משפחה והוא ניהל אורח חיים נורמטיבי. האיזון בין השיקולים מוביל אותי אל המסקנה כי מן הראוי, על אף ההתנגדות של בא-כוח המדינה, לשחרר את המשיב מן המעצר בחלופת מעצר הולמת.

בא-כוח המשיב העלה בפני שתי הצעות לחלופת מעצר. הראשונה היא הצעה למעצר בית חלקי. לפי ההצעה המשיב יעבוד כמציל בבריכת שחיה ויהיה נתון במעצר בית, בביתו שבאשקלון, לאחר שעות העבודה. הוא מבקש שבית המשפט יאמץ הצעה זאת, שכן במשך תקופת המעצר הממושכת משפחת המשיב נפגעה מאד מבחינה כלכלית, ומן הראוי לאפשר למשיב לתקן את הפגיעה באמצעות עבודה. לחלופין, ואם ההצעה הראשונה אינה מקובלת על בית המשפט, הוא מציע כי המשיב יהיה נתון במעצר בית מוחלט בביתו שבאשקלון.

בא-כוח המדינה הגיב, שאם יוחלט לשחרר את המשיב מן המעצר, מן הראוי לקבוע חלופת מעצר שתצמצם את חופש התנועה של המשיב במידה המירבית.

אני סבור כי מן הראוי שבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ישקול את חלופות המעצר המוצעות, או חלופה אחרת, ולצורך זה יקבל פרטים נוספים, אם ובמידה שיראה צורך בכך, ויחליט לא רק על המהות וההיקף של מעצר הבית אלא גם על תנאים מגבילים נוספים, ובהם ערובה כספית (במזומן או בערבות בנקאית) וערבות צד ג', וכן הפקדת דרכון ואיסור יציאה מן הארץ.

לפיכך, בסיכום, אני דוחה את בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, ואני מאריך את מעצרו של המשיב רק עד למתן החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לגבי שחרורו של המשיב ממעצרו בתנאים שבית המשפט יקבע.

חזקה שהבקשה לשחרור המשיב מן המעצר תוגש לבית המשפט המחוזי בהקדם האפשרי ושבית המשפט המחוזי אף הוא יחליט בה בהקדם האפשרי.