בש"פ 4231/06 קובי אבוטבול נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' אלון), בתיק ב"ש 20717/06 מיום 16.5.2006, לפיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד העורר וכנגד חברו, אבנר חסון (להלן: חסון) הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב-אישום, המייחס לכל אחד מהם עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה). בנוסף, הואשם חסון לבדו בעבירה של ניסיון לסחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודה וסעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

לפי המתואר בכתב האישום, בתאריך 19.4.2006 החזיקו העורר וחסון בסמים מסוכנים מסוג קוקאין, חשיש, טבליות MDMA (הידוע בכינויו "אקסטזי") וכן חומר ערבוב (להלן: הסמים), כל אלו בכמות המוחזקת ככמות שאיננה לצריכה עצמית. העורר וחסון נצפו פעמיים במשך אותו לילה בקרבת ובתוך מחסן, השייך לאביו של חסון, בו נמצאו הסמים ואשר שם נעצרו השניים על-ידי המשטרה.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בקשה למעצרם של העורר ושל חסון עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. בעוד חסון לא טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה בעניינו, הרי שהעורר טען וממשיך לטעון גם בפני, כי ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו, גם במידה וקיימות, הינן חלשות מכדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים.

בהחלטתו מיום 16.5.2006 קיבל בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אלון) את הבקשה, לאחר קבלת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן בעניין העורר וחסון, תוך שהוא קובע, כי למרות המלצת שירות המבחן לשחרר את השניים לחלופת מעצר, הרי שהאישומים נגד השניים, המלמדים לכאורה על החזקת סמים קשים בכמויות ניכרות מאד, מקימים עילת מעצר מכוח החזקה הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996. באשר לראיות לכאורה, קבע בית-המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 10.5.2006, כי אמנם חלקו של חסון במעשים המתוארים בכתב האישום גדול הרבה יותר מחלקו של העורר, אולם מחומר הראיות עולה, כי השניים לכאורה התנהלו בצורה משותפת, כאשר הגיעו יחדיו פעמיים במשך הלילה למחסן בו הוסתרו הסמים ובפעם השנייה העורר אף נכנס עם חסון למחסן. כך גם עולה מהודעתו של חסון, כאשר הוא מדבר בלשון רבים ואומר "נכנסנו ביחד להביא את הסם". בנוסף, העורר שתק בחקירתו והכחיש כלל את הגעתו בפעם השניה למקום, דבר שכאמור אומת גם על-ידי תצפית המשטרה וגם על-ידי הודעתו של חסון. ראיות אלו, כך קבע בית-המשפט המחוזי, מלמדות לכאורה על מעורבות ממשית של העורר בעבירה המיוחסת לו ובעניין המשותף שחלק באותם הסמים עם חסון.

מכאן הערר שבפני.

טוענת באת-כוח העורר, כי בית-המשפט המחוזי שגה בקביעתו, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. לטענתה, לחסון החלק הארי בכל המתואר בכתב האישום - הוא אשר יזם את ההגעה למחסן, הוא אשר מחזיק בו בפועל, הוא אשר התעסק עם הסמים ואשר מסר סמים אחרים, ככל הנראה, לרכב אחר אשר נראה בסמוך. גם בחקירתו במשטרה הדגים חסון את בקיאותו בסם, דרכי ערבובו והמסחר בו. העורר, לעומת זאת, לא יצא כלל מהרכב בפעם הראשונה ואף משנכנס, בפעם השניה, למחסן, הרי שרק בפעם הזו היה אי-פעם במחסן ורק לראשונה נחשף לקיום הסמים. את שתיקתו של העורר בחקירתו מייחסת באת-כוחו לניסיונו של העורר להגן על חברו חסון, מבלי שידע שהלה הודה בחקירתו שלו. אף חסון עצמו, לטענתה, אמר בהודעתו, כי לעורר אין כל קשר לסמים. בנוסף, טוענת באת-כוח העורר, כי על-אף חומרת העבירה, הרי במקרה דנן מדובר בבחור צעיר בן 24 שנים המנהל אורח חיים נורמטיבי, אשר למעט עבירה ישנה לפני כחמש שנים וכן עבירות זניחות במהלך השירות הצבאי, זו לו הפעם היחידה בה ננקט כנגדו הליך פלילי רציני. גם תסקיר המעצר שהוגש על-ידי שירות המבחן חיובי וקבע, כי קיימת חלופת מעצר ראויה.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי העבירה המיוחסת לעורר הינה עבירה חמורה וכי הסמים הינם סמים קשים ביותר, בעלי פוטנציאל קטלני בכמות אותה החזיקו העורר וחסון. בעניין הראיות לכאורה, סומך בא-כוח המשיבה את ידיו על החלטת בית-המשפט המחוזי, כי העורר היה שותף מלא, אם כי בעל תפקיד פחות, בכל ההתנהלות באותו ערב, שמטרתה כאמור, היתה מכירה והפצה של הסמים המסוכנים. לעניין חלופת המעצר, טוען בא-כוח המשיבה, כי החזקה הסטטוטורית קובעת, כי המבצע עבירות סמים דינו להיעצר, בייחוד במקרה כמו זה שלפנינו, כאשר מדובר בסמים ממיתים כאמור, סמים אשר מגדילים את מעגל הפשיעה באופנים רבים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בערר ובנימוקיו ובהחלטת בית-המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להידחות.

למרות העובדה, כי אכן חלקו של העורר הינו פחות מחלקו של חסון, הרי שמחומר הראיות עולה לכאורה, כי העורר אכן שיתף פעולה עם חסון, בכך שהגיע איתו פעמיים לאותו מקום אשר נמצאו בו הסמים. גם שתיקתו בחקירה ואי-הדיוקים בהודעתו אינם פועלים לטובתו בעניין זה. לעניין חלופת המעצר, למרות החזקה הסטטוטורית, אשר הסברה שמאחוריה הינה, כי בעבירות אלו, החמורות ביותר כשלעצמן, לא ניתן לתת אמון בנאשמים, כי חלופת מעצר תמנע את המשך ביצוע העבירה - הרי שבסופו של דבר ניתנת חזקה זו לסתירה במקרה המתאים. ואולם, בענייננו, נוכח הכמות הגדולה וההרכב המגוון והמסוכן של הסמים וחומר הערבוב, שוכנעתי, כי למרות התסקיר החיובי בעניין העורר, אין המקרה שבפני מתאים לסתירת החזקה שבחוק ועל-כן דינו של העורר להישאר במעצר עד תום ההליכים, כחלק מהמאבק הכללי של רשויות החוק, בנגע הסם המאיים על שלמות ובריאות חברתנו.

סוף דבר, הערר נדחה.