בש"פ 4232/03 מדינת ישראל נ. עזמי מזאריב

1.על המשיבים הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס להם עבירות של סחר בסם מסוכן, נסיון ליבוא סם, קשירת קשר לביצוע פשע ונסיון לחטיפה לשם סחיטה. עוד מייחס הוא למשיב מס' 1 עבירות של הדחת קטין לסמים מסוכנים, הספקת סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד ושימוש בסם מסוכן. לפי הנטען בכתב האישום, היו המשיבים שותפים לעסקת סמים שבמסגרתה סיכמו עם תושב ירדן, המכונה "אבו אל פהד" (להלן-"אבו אל פהד"), שירכוש עבורם 6 קילוגרם סם מסוכן מסוג קוקאין ויעביר אותו אליהם מירדן לישראל, תמורת סכום של 350,000 דולר. המשיבים שילמו לאבו אל פהד חלק מן הסכום, אך הוא לא סיפק את הסחורה כמוסכם. לפיכך, תכננו המשיבים- בשיתוף עם יוסף אבו ריא (להלן- "אבו ריא") ואינס חמדאן (להלן-"אינס"), חבריו של המשיב מס' 1- לחטוף את אבו אל פהד על מנת לשכנעו לספק להם את הסם או להחזיר להם את הכסף. לצורך זה יצאו המשיב מס' 1 ואבו ריא מישראל לירדן, שלא כדין ולא דרך מעבר גבול מוסדר, אחרי שהמשיב מס' 2 הסיעם ברכבו אל מקום המעבר. בהגיעם לירדן, שכרו המשיב מס' 1 ואבו ריא דירה במקום מבודד באזור עמאן (להלן-"הדירה"), שאליה תכננו להביא את אבו אל פהד, ומשם לחטפו. עוד הצטיידו השניים בשרשרת, בנייר דבק ובחבלים על מנת שיוכלו לכפות אותו לצורך חטיפתו. גם אינס עברה את הגבול, אחרי שהמשיב מס' 2 הסיע אותה ברכבו אל מעבר הגבול, והצטרפה אל המשיב מס' 1 ולאבו ריא בדירה, כשתפקידה לפתות את אבו אל פהד ולמשכו להגיע לדירה. הדבר לא עלה בידי המשיב מס' 1 ואינס, ואבו אל פהד לא הגיע אל הדירה. בסופו של דבר נעצרו המשיב מס' 1, אבו ריא ואינס בדירה על ידי כוחות הבטחון הירדניים. יצוין כי המשיב מס' 1 נהג לספק לאינס בתקופת היכרותם טבליות של סם מסוכן מסוג אקסטזי פעמים רבות ובטרם מלאו לה 18 שנים והשנים נהגו לצרוך את הסמים.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' הלמן), בהחלטותיו מיום 4.9.02 ומיום 12.9.02, הורה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. עררים שהגישו המשיבים לבית משפט זה על ההחלטות נדחו. משלא הסתיים המשפט תוך תשעה חודשים, מבקשת המדינה- בבקשתה שלפני- להאריך את המעצר בתשעים ימים החל ביום 22.5.03.

2.העבירות המיוחסות למשיבים, כמפורט לעיל – כל אחת ואחת בפני עצמה, וקל וחומר בהצטרפן יחד – מעידות על מסוכנותם הרבה. למרבה הצער – שלא בעטיו של מי מבעלי הדין, או של בית המשפט – לא נתקיימה מצוות המחוקק והמשפט לא הסתיים תוך תשעה חודשים. אולם, בשלב זה קבועים שלושה מועדים לשמיעת ההוכחות – ב- 21.5.03, 26.5.03 ו- 29.5.03 – ולדעת בא כוח המדינה די באחד מהם כדי לסיים את פרשת התביעה. הסניגורים חולקים על כך וסבורים שיהיה צורך בישיבות רבות. איני סבור כך ונראה לי כי יש סיכוי סביר שהמשפט יסתיים במועדים שנקבעו או בישיבה נוספת אחת או שתיים. המאזן הכולל של השיקולים מטה, אפוא, את הכף בכיוון של הארכת המעצר.

3.לפיכך אני מורה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל ביום 22.5.03, או עד למתן פסק דין בת"פ 1188/02 בבית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.