פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4232/04
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
העורר:
עומר זועבי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת שניתנה
בתיק ב"ש 1187/04 ביום 11.3.04 על ידי כבוד סגן
הנשיא השופט ח' גלפז
תאריך הישיבה:
י"ח באייר תשס"ד
(9.5.04)
בשם המבקש:
עו"ד עלאא מסאלחה
בשם המשיבה:
עו"ד גלי פילובסקי
החלטה
1 .
על העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת בשל עבירות של גניבת רכב, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, החזקה ושימוש בסם לצריכה עצמית, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש, במהירות תוך סכנת הציבור והפרת אות הניתן על ידי שוטר במדים. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נהג העורר ברכב גנוב, בזמן שנפסל מהחזיק ברישיון נהיגה, ובכליו טבלית סם מסוכן מסוג MDMA . העורר נעצר אחרי מרדף של המשטרה אחריו, תחילה של ניידת משטרה ולאחר מכן - מרדף רגלי של אחד השוטרים. בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא ח' גלפז), בהחלטתו מיום 11.3.04, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים בציינו כי "מי שבעניינו נתקיימה דרישת המחוקק באשר לקיומן של ראיות לכאוריות - - - מי שנוהג בפסילה ומנסה להימלט משוטרים בנהיגה פרועה ולאחריה רגלית, מי שבעברו רישומים פליליים מגוונים ביותר הוא מי שטמונה בו מסוכנות אם ישהה בחלופת מעצר בביתו - - - בכל אלה יש לראות עילת מעצר המיוסדת על החשש בפני סיכון בטחון הציבור, בטחונם של בני אדם ואף חשש להתחמקות מהליכי שפיטה".
העורר ערר על ההחלטה.
2.
בא כוח העורר הודה כי קיימות ראיות לכאורה לענין העבירה של נהיגה בזמן פסילה וכן העבירה של החזקה ושימוש בסם לצריכה עצמית. עם זאת, טוען הוא כי אין יסוד להחלטת המעצר הואיל ועבירות אלה אינן מקימות עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996. עוד טוען הוא כי חומר הראיות מגלה סתירות רבות ואין בו ראיה ישירה הקושרת את הנאשם למעשים המיוחסים לו. לדעתו, טעה בית המשפט המחוזי כשהחליט לאמץ את תסקיר המעצר "אשר אינו הוגן מחד גיסא ומגמתי מאידך גיסא" וכי התסקיר מסתמך על דעות קדומות של קצינת המבחן שהכירה את העורר בהליכים קודמים.
3.
אין ממש בערר. בית המשפט המחוזי סבר כי מי שנוהג בזמן פסילה, אינו שועה לשוטרים המורים לו לעצור, מנסה להימלט מן השוטרים בנהיגה פרועה – ובעברו הרשעות בעבירות אלימות, רכוש וסמים – מעיד על עצמו שהוא מסוכן. אף אני סבור כך. לדעתי מקימות עובדות אלה, שעליהן אין מחלוקת, יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את ביטחון הציבור ואף יתחמק מהליכי שפיטה; מכאן עילות המעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) וסעיף 21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, אפילו אין מביאים בחשבון את העברות הנוספות של גניבת רכב ושל מסחר ברכב גנוב.
4.
הערר נדחה.
ניתנה
היום, י"ט באייר תשס"ד (10.5.01).
ש
ו פ ט