פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4242/03
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
העורר:
דרבה ביינסון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בתיק ב"ש 90851/03 שניתנה ביום 10.4.03 על ידי
כבוד השופט צ' גורפינקל
בשם העורר: עו"ד
אליהו בניה
בשם המשיבה: עו"ד גלי
פילובסקי
החלטה
1.על העורר – שהוא חייל בשירות חובה, כבן 21 שנים – הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, מעשה מגונה ואיומים. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, ביצע העורר בקטינה בת 11.5 שנים – שהיתה באותו זמן תלמידת כיתה ו' בבית ספר יסודי – מעשי אינוס ומעשים מגונים בהזדמנויות שונות בכך שהחדיר אצבעות לאיבר מינה, נגע בחזה, שכב על גופה כששניהם לבושים וחיכך את איבר מינו בגופה. כמו כן איים עליה שלא תספר לאיש על המעשים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 10.4.03, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים.
העורר ערר על ההחלטה.
2.משנפתח הדיון בערר מיקד בא כוח העורר את טענותיו בחלופת המעצר שראוי לנקוט בה לגבי העורר, ובמיוחד בחלופת מעצר ביחידתו הצבאית בעזה, בפיקוח מפקדיו. בהחלטתי מיום 21.5.03, שניתנה במעמד בעלי הדין, הוריתי לשרות המבחן להגיש תסקיר מעצר משלים שיבחן את החלופה הנזכרת. נאמר בהחלטה בפירוש כי אחרי קבלת התסקיר אחליט בערר ללא דיון נוסף . התסקיר הוגש ובו נשללה החלופה לפיה ישהה העורר ביחידתו הצבאית כחלופה בלתי אפשרית מבחינתו של הצבא. אכן, בתסקיר מעצר קודם המליץ שרות המבחן על חלופת מעצר בבית סבו של העורר המתגורר ברחובות שגם יערוב לו. עם זאת נכתב באותו תסקיר כי העורר מתקשה לשלוט בדחפיו ולפי הערכת שרות המבחן קיים סיכון להישנות מעשיו. בית המשפט המחוזי אימץ דברים אלה בהחלטתו, בהוסיפו כי "קיימת אפשרות ממשית ששחרור המשיב [העורר – י' ט'] יפגע פגיעה נפשית קשה בילדה". במצב דברים זה, ואחרי שקבעתי בהחלטתי מה שקבעתי, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשתו של בא כוח העורר "להשלמת טיעונים בערר", לענין חלופת המעצר בבית הסב.
3.דין הערר להדחות.
כאמור לעיל, העורר הוא מסוכן ואין בחלופות המעצר שהוצעו – שאחת מהן נמצאה בלתי אפשרית – כדי להפיג את סכנתו. יתר על כן, מדובר במעשים מיניים שנעשו בקטינה, שזכותה לחירות ממוראו של העורר אינה נופלת מזכותו של העורר לחירות ממעצר (ראו דברַי בבש"פ 3491/01 מדינת ישראל נ' דורון רוזוליו (טרם פורסם)). על כגון דא גם נאמר כי:
"---אל מול זכותו של העורר לחירותו ניצב החשש לשלום הציבור ולבטחונו. חשש זה משתרע אף על פגיעה נפשית העשויה להיגרם לקרבן העבירה כתוצאה משחרור הנאשם, והוא קיים בעיקר לגבי קורבן עבירה מינית.---חשש זה מתחזק לאור גילה הצעיר של המתלוננת---" (דברי השופטת ד' דורנר בבש"פ 3124/99 יצחק יוסף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); עוד ראו: בש"פ 348,351/99 פלונים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 1715/02 חיים הרוש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
השיקולים נגד שחרורו של העורר מכריעים, אפוא, את הכף ומכאן שאין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אין בכך, כאמור, כדי לחסום בעד העורר את דרכו לבית המשפט על דרך של בקשה לעיון חוזר אם תימצא לו עילה לכך.
4.לפיכך אני דוחה את הערר.
ניתנה היום, ט' בתמוז תשס"ג (9.7.03).
ש
ו פ ט