בש"פ 4256/00 מדינת ישראל נ. איסק פנחסוב

המדינה הגישה ערר זה נגד החלטה של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב מן המעצר בתנאים של מעצר בית מלא בדירת אחותו וערבות כספית.

המשיב הורשע על ידי בית המשפט המחוזי, על פי הודאתו, בשורה של עבירות כלפי חברתו לחיים: כליאת שווא, תקיפה, איומים, סחיטה באיומים, פציעה בנסיבות מחמירות, הדחה בעדות בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט. בית המשפט נתבקש, על פי הסדר טעון, לגזור את דינו של המשיב למאסר בפועל לתקופה של 22 חודשים. אך בית המשפט דחה את ההסדר. הוא אמר, בין היתר, כך:

"הענשת עבריין אלים ומתפרץ כמו זה שעומד בפני היום בעונש מתון של 22 חודשי מאסר, נראים בעיני, לפיכך, סטייה בלתי אפשרית מן הסטנדרטים הענישתיים הנדרשים כלפי עבריין כזה, והתעלמות מן הפגיעות האנושות שנפגעה בגינן הקרבן למעשיו, ואשר אין לדעת למה עוד היא צפויה... נראה לי, איפוא, כי אימוץ עונש סלחני ומתון היום, כלפי הנאשם, שנהג במתלוננת באכזריות, ובלא רגש אנושי כלשהו כלפיה, משמעו סלחנות למי שאיננו ראוי לה עדיין".

לפיכך גזר בית המשפט על המשיב (ביום 9.3.97) עונש מאסר בפועל לתקופה של 40 חודשים ועונש מאסר על-תנאי לתקופה של שנתיים ימים.

המשיב שוחרר מן המאסר, על פי החלטה של ועדת השחרורים, לאחר שריצה שני שלישים מן העונש. אולם, בעוד הוא אסיר ברשיון ועונש של מאסר על-תנאי תלוי ועומד נגדו, הוגש נגדו כתב אישום (ביום 10.10.99) המייחס לו, בשני אישומים, תקיפה ואיומים על חברתו לחיים, כלומר, על אותה מתלוננת (להלן - התיק החדש). כיוון שכך, הופקע רשיונו של המשיב, והוא שב לבית הסוהר, לרצות את יתרת העונש שהוטל עליו בתיק הקודם.

בגין האישום החדש (מיום 10.10.99) נתבקש בית המשפט לעצור את המשיב עד תום ההליכים. כיוון שהמשיב היא נתון ממילא במאסר, כשהוא מרצה את יתרת העונש שהוטל עליו בתיק הקודם, לא התנגדה באת-כוח המשיב למעצרו עד תום ההליכים, "וזאת בכפוף לזכותה של ב"כ המשיב לעתור לקיום דיון בעניינו במידה והלה ישוחרר".

המשיב היה אמור להשתחרר מן המאסר ביום 14.6.00. משום כך, וכיוון שמשפטו של המשיב בתיק החדש טרם הסתיים, פנתה באת-כוח המשיב לבית משפט השלום וביקשה שהמשיב ישוחרר מן המאסר בגין התיק הקודם. בית משפט השלום, שציין כי המשיב נתון במעצר (במקביל למאסר) תקופה של שבעה חודשים לערך, החליט לקבל את הבקשה. הוא הורה כי המשיב ישוחרר מן המעצר (ביום 14.6.00) בתנאים של מעצר בית מלא בדירת אחותו בקרית מלאכי, הפקדה של 1,000 ש"ח במזומן על ידי המשיב וערבות צד ג'. המדינה הגישה ערר על החלטה זאת, אך בית המשפט המחוזי דחה את הערר. לפיכך הגישה המדינה ערר לבית משפט זה.

אני מחליט לקבל את הערר. הטעם לקבלת הערר נעוץ במסוכנות של המשיב. המשיב, כפי שבית המשפט המחוזי אמר בתיק הקודם, "נהג במתלוננת באכזריות ובלא רגש אנושי כלשהו כלפיה". לאחר ששוחרר ממאסר ממושך שהוטל עליו בגין התנהגות זאת, ובעוד הוא אסיר ברשיון ומאסר על-תנאי לתקופה של שנתיים תלוי ועומד נגדו, חזר ותקף אותה, על פי כתב האישום בתיק החדש, "באמצעות אגרופיו בראשה ובפניה ובכל גופה", ואיים שידקור אותה, וזאת פעם אחר פעם. על רקע זה טוענת המדינה כך: "המשיב הוכיח, לכאורה, בהתנהגותו האכזרית, כלפי המתלוננת, כי בכל הקשור במערכת יחסיו עמה התנהגותו היא חסרת מעצורים ורסן, וכי הוא אדם מסוכן הנעדר עכבות מוסריות ושאין עליו אימת הדין כלל, וכי גם תקופת מאסר ארוכה אותה ריצה וכן תקופת מאסר שהוא אמור לרצות, אם יורשע בדין, לא הרתיעה אותו". ואני סבור שהדברים נכונים. לא זו בלבד. למשיב יש עבר פלילי כבד, הכולל עבירות של התפרצות, איומים, תקיפה, ועוד, והוא אף נדון בגין שוד מזוין למאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים וששה חודשים. מכל אלה עולה, לא זאת בלבד שהמשיב הינו מסוכן בדרך כלל, אלא גם זאת, שבכל הנוגע לשלומה של המתלוננת אין בית המשפט יכול לסמוך עליו שיכבד את תנאי השחרור ולא יסכן את שלומה פעם נוספת.

לפיכך אני מחליט לקבל את הערר ולבטל את ההחלטה של בית המשפט המחוזי. משמע, ההחלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו שרירה וקיימת. במאמר מוסגר ניתן לומר שאף כי באופן רשמי המשיב נתון במעצר מכוח החלטה זאת זה יותר משבעה חודשים, בפועל עד יום 14.6.00 הוא היה נתון ממילא במאסר בגין התיק הקודם, ולמעשה הוא נתון במעצר בגין התיק החדש רק מיום 14.6.00.

התקופה של תשעה חודשי המעצר בגין התיק החדש תסתיים, ביום 6.8.00. מן הראוי שמשפטו של המשיב בגין התיק החדש יסתיים עד אז. אכן פרשת התביעה כבר נסתיימה. מחר, 15.6.00, תתקיים ישיבה נוספת. חזקה על בית המשפט הדן במשפטו של המשיב כי יסיים את המשפט בהקדם, ומכל מקום לפני שיסתיימו תשעה חודשי המעצר.

כאמור, הערר מתקבל וההחלטה של בית המשפט המחוזי (ב"ש 91296/00, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 12.6.00) מתבטלת.