בש"פ 4257/03 יוסי בלהוב נ. מדינת ישראל

1.

על העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו המייחס לו עבירות של ביצוע שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. לפי הנטען, בכתב האישום בתמצית, נכנסו העורר ונאשם אחר, כשהם רעולי פנים ומצוידים באקדח צעצוע ובסכין, לסניף דואר בבאר-יעקב, אזור מגוריהם, צעקו לעבר שלושה עובדים של סניף הדואר "זהו שוד" והורו להם לשבת, תוך שאחד מהם מכוון את אקדחו לעבר העובדים ומאיים עליהם. אחד מן השניים היכה בראשו ובגופו של אחד מן העובדים, פצע אותו באוזנו על-ידי סכין ואיים עליו שאם יזוז יהרוג אותו. תוך כדי כך אחז בידו השניה באקדח ונופף בו לעבר שתי עובדות הסניף. באותו זמן נטל אחד מן השנים כספת מחדר המנהל ו- 3,000 ש"ח מן הקופה. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 8.4.03, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר ערר על ההחלטה.

2.

בהודעת הערר ובטענותיו לפני עמד בא כוח העורר בעיקר על כך שאין בידי התביעה ראיות נגד העורר, אף לא לכאורה. לדבריו אין לסמוך על הדברים שאמר, לטענת התביעה, הנאשם האחר – שלטענתו דבריו אף לא הוקלטו אלא נרשמו במזכר כלשהו – ובוודאי שאין לסמוך על זיהוי קולו שאותו זיהו שתים מעובדות סניף הדאר. לחלופין טען שיש לשחררו לחלופת מעצר. לענין האחרון הוסיף וטען שמועדי ההוכחות שנקבעו – בחדש ספטמבר – רחוקים יתר על המידה.

כנגדו טענה באת כוח המדינה שבידי התביעה ראיות די הצורך. לדבריה הוקלטו הדברים שבהם סיבך הנאשם האחר את העורר, בין היתר, בשיחתו עם מדובב. לכך יש חיזוקים בזיהוי הקול ובמציאת הכספת בקרבת ביתו של העורר. חומרת המעשים ועברו הפלילי של העורר מצדיקים את מעצרו.

3.

דין הערר להדחות.

איני רואה צורך להכנס לכל פרטי טענותיו של בא כוח העורר. אכן, אין לשלול את האפשרות שבסופו של המשפט יחליט בית המשפט שאין לסמוך על עד פלוני, או שלא די בעדותו, וכי דינו של העורר לצאת זכאי. אולם, בשלב זה ניתן לקבוע כי הראיות שבידי התביעה די בהן כראיות לכאורה. ראיות אלה מקימות עילת מעצר.

שקלתי אם לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אולם אחר עיון בהרשעותיו הקודמות הגעתי למסקנה שאין לכך מקום.

4.

הערר נדחה.