בש"פ 4260/99 חמיד אבו דחל נ. מדינת ישראל

בית משפט שלום ובערר, בית המשפט המחוזי, הורו על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. על כך הערר שבפני.

העורר נאשם במעשה פזיזות ורשלנות, כליאת שווא, חבלה חמורה ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. נסיבות האירועים נשוא האישומים הן נהיגה פראית תוך ניסיון להימלט מפני המשטרה שניסתה לבדוק ארגז שנמצא על הג'יפ, בו נהג העורר והוא בעליו. בעוד אחד השוטרים נמצא על הג'יפ, החל העורר בנסיעה פרועה אל תוך פרדס, תוך טלטולו של השוטר מצד לצד, תוך המריית הוראתו של השוטר לעצור עד שהשוטר נאלץ לירות יריות באוויר. כל אלה לא הביאו את העורר להפסקת הדהירה ולעצירת הג'יפ. בסופו של דבר קפץ השוטר מהג'יפ הדוהר ונחבל ברגלו. הג'יפ נעצר מפאת תקר או תקרים שנגרמו בגלגליו והעורר נמלט. במשך חודשיים חיפשה המשטרה אחריו עד שנעצר.

העורר מכחיש כל קשר בינו לבין האירוע ומתכחש לנוכחותו במקום.

הסניגור טען להעדר עילת מעצר ולהעדר ראיות לכאורה נגד העורר. שתי הערכאות הקודמות דנו בכך ואין לי אלא לדחות את הטענה. נגד העורר קמה עילת מעצר ודי בעדויות השוטרים כדי להוות ראיות לכאורה לצורך מעצר.

השאלה היא אם יש מקום לחלופת מעצר.

גם בכך מקובלת עלי עמדת הערכאות הקודמות. העורר גילה פריקת עול מוחלטת. הוא קרא תגר על מי שמייצג את שלטון החוק והעיד על עצמו כחסר מעצורים. ההתנהגות המיוחסת לו מצביעה על מסוכנות שיש בה כדי לסכן חיי אחרים. בהעדר כל הסבר מצידו למעשים המוכחשים על ידו, אין בשלב זה דבר המדבר בזכותו. מאחוריו הרשעות קודמות ותיקים תלויים, חלקם מאותו סוג. שום חלופה לא תבטיח - בנסיבות כאלה - את תכלית המעצר.

הערר נדחה.