בש"פ 4261/98 יבגני רוסוב נ. מדינת ישראל

1.העוררים נעצרו עד תום ההליכים נגדם בגין ביצוע שוד בנסיבות ממירות. על כך הערעור.

על פי כתב האישום בוצע השוד כאשר העוררים נסעו במכונית בה נהג העורר 1, ואספו זונה לרכבם. היא עלתה למכונית לשם הענקת שרותי מין והתיישבה במושב שליד הנהג. אותה שעה, ישב מאחור העורר 2, שככל הנראה, לא היתה המתלוננת מודעת לנוכחותו. לפתע, תקף העורר 2 את הנוסעת בלפיתת חנק מאחור, משך ממנה את ארנקה וגנב מתוכו 200 ש"ח. בתכוף לכך דחף אותה העורר 1 מן המכונית החוצה, דרך הדלת הקדמית הימנית לידה ישבה וגרם לפציעתה.

נגד הנאשם 2 הוגש אישום גם על שהיה בלתי חוקית בישראל.

2.טענותיה של הסניגורית המלומדת מתמקדות בשנים: האחד, העדר ראיות לכאורה; השני - בהתייחס לעורר 1 - קיום חלופת מעצר הולמת.

אשר לראיות לכאורה, טוענת הסניגורית כי העובדות עצמן אינן שנויות במחלוקת אלא שהאינטרפרטציה של המתלוננת את האירועים היתה בלתי נכונה ומעובדות "תמימות" הוסקו מסקנות מוטעות.

3.לטענתה, לא ניסה העורר 2 לחנוק ולשדוד את המתלוננת, אלא בכוונתו היה לשים עליה יד או ידים שלא למטרה פלילית והיא נבהלה וסברה שזו תקיפה לשם שוד ונמלטה מן המכונית. לפיכך, כל הנסיבות מעידות - לטענתה - על כך שהעוררים לא בצעו את העבירות המיוחסות להם. זאת ועוד, העוררים נשארו במקום, המכונית "נתקעה" והם דחפוה; הכסף שנטען כי נשדד לא נמצא עליהם והם גם לא גנבו לה את הארנק שהיא עצמה מסרה למשטרה. כמו כן, אין תעודה רפואית בדבר פציעתה של הנפגעת.

4.אכן, עולות מן ההודעות שתי גרסאות: אחת של המתלוננת ואחת של העוררים; אלא שאין זה מתפקידו של בית משפט זה לעמתן זו מול זו ולקבוע מסמרות בדבר הגירסה האמיתית. די בכך שגרסת המתלוננת אינה מופרכת מיסודה ואם תתקבל על ידי בית המשפט, יורשעו העוררים בדין. יתירה מזו, ניתן למצוא תמיכה לגירסתה בהודעות העוררים עצמם ובראיות בלתי תלויות. לפיכך, נדחית הטענה ככל שהיא מתייחסת להעדר ראיות לכאורה.

5.הסניגורית הוסיפה וטענה, כי אין מקום למעצרם של העוררים משום עברם הנקי ונסיבותיהם האישיות. העורר 1 גרוש, יש לו בת שגרה עם אמה. עורר 2 נשוי ואב לבת, מקום מגוריהם באוקראינה והוא שוהה בארץ באופן בלתי חוקי. כל מה שיש לו, הוא 2,600$, מופקדים. אין בפיה הצעה לחלופת מעצר אחרת לגביו.

6.ואילו לגבי עורר 1, שהוא אזרח ישראל, החי כאן ועובד כאן יש לשחררו בחלופה מתאימה ואינו חייב להימצא במעצר בגלל חברו שאינו יכול להציע חלופה. זאת ועוד, לגיסו של העורר 1 יש מכונית (ללא מסים) על שמו, משנת 1995 והוא מוכן לשעבדה.

7.למרבית הצער, אין בפי העורר 1 הצעת חלופה רצינית. אין ספק כי המעשים שבצעו העוררים חמורים הם ומסכנים את גופם ורכושם של אחרים, במקרה זה שללה הדל של מי שמתפרנסת ממכירת גופה והעוררים נתנו לה להאמין כי זו מטרת איסופם אותה במכונית בה נסעו. עם זאת, הייתי נוטה להחליף את מעצרם בחלופת מעצר אילו הייתי נוכחת בקיומה של כזו, שיש בה כדי להשיג את תכלית המעצר.

8.לגבי העורר 2 השוהה שהיה בלתי חוקית בישראל, אין כל חלופה, ולא מוצעים ערבות בטחון שניתן להבטיח באמצעותם מניעת חזרה על מעשים כאלה והתייצבות למשפט. מוטב שמשפטו ינוהל בהקדם והוא יוכל לחזור למולדתו מהר ככל האפשר.

לגבי עורר 1 לא היתה כל הצעה רצינית לחלופת מעצר. בשעבוד מכונית הגיס ששווייה לא ברור, אין די. לפיכך, אני מוצאת לאפשר לעורר 1 לפנות לבית המשפט המחוזי על מנת להציע חלופה טובה ורצינית, מעבר למה שהציע בבית משפט זה. בית המשפט המחוזי יבדוק כל הצעה כזו ויתן החלטה בהתאם. כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת, ישאר העורר 1 במעצר.

ערר העורר 2, נדחה.

הבקשה נדחית.