בש"פ 4266/03 יורם מלכה נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, נסיון למעשה סדום ואינוס. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, התגורר העורר בביתה של המתלוננת. במהלך חודש דצמבר 2002 ועד 10.3.03 תקף העורר את המתלוננת בשמונה אירועים שונים בכך שהכה אותה בכל חלקי גופה, משך בשערותיה ובעט בה. כתוצאה מהמכות נגרמו למתלוננת חבלות של ממש. ביום 10.3.03 ניסה העורר להכניס בכח את איבר מינו לפיה של המתלוננת. המתלוננת התנגדה והעורר הכה אותה באגרופיו, משך בשערותיה ובעט בה. כתוצאה מהמכות נגרמו למתלוננת חבלות של ממש. משסרבה המתלוננת לבקשת העורר לקיים יחסי מין, התפשט, הוריד את מכנסיה בניגוד להסכמתה, ובעל אותה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ב' אזולאי), בהחלטתו מיום 14.4.03, הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים. מכאן הערר שלפני.

2.

אכן, דברים אמורים בעבירות אלימות ומין שעבר העורר כלפי אשה צעירה שהיתה בת זוגו, והמקימות עילת מעצר. בכך אין להקל ראש. מאידך גיסא אין להתעלם מן העובדה שבעברו של העורר אין הרשעות קודמות, וכי עד הפרשה הנדונה חי העורר חיים נורמטיביים. עוד יש לתת את הדעת על מצבו הנפשי, שגם על כך הצביע שרות המבחן בתסקיר המעצר.

במצב דברים זה ולאור העובדה כי ישיבת ההוכחות הראשונה במשפטו של העורר קבועה רק ליום 1.8.03 – כ-5 חודשים אחרי שנעצר – נראה לי שהכף נוטה לעבר חלופה למעצר. לענין זה סבורני כי הרחקתו של העורר לבית אחותו בקרית אתא יש בה משום חלופת מעצר נאותה בהתחשב בכך שהמתלוננת מתגוררת בדימונה, ובתנאי שיצורפו לחלופה זאת תנאים נוספים וערובות נוספות.

לפיכך אני מורה כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את פרטי חלופת המעצר, תנאי הפיקוח על העורר ויתר תנאי השחרור, לרבות הערובות הכספיות. בשלב זה ישאר העורר במעצרו.