בש"פ 4268/05 מאהר פדילה נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בבית משפט השלום בכפר סבא. הוא מואשם בכך שבשתי הזדמנויות שונות מכר סם מסוג חשיש לסוכן משטרתי. עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו עד תום משפטו. בית משפט השלום החליט לשחררו בתנאים. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי על ידי המשיבה – נתקבל. מכאן הערר שבפניי.

2.הראייה העיקרית נגד העורר נמצאת בדבריו של סוכן משטרה. בית משפט השלום הביע את הדעה שלא ניתן להסתפק, לעניין מעצר עד תום ההליכים, בהודעה של הסוכן בלבד. בית המשפט המחוזי מצא, לעומת זאת, כי בחומר הראיות נמצאת תמיכה מספקת לדברים שבהודעת הסוכן.

דעתי, כדעתו של בית המשפט המחוזי. דומני שבית משפט השלום הציג מבחן מחמיר יתר על המידה למקרה שמדובר בהודעה של סוכן שפועל מטעם המשטרה. הנקודה הנוספת שראוי להתייחס אליה נוגעת לטענת אליבי של העורר. העורר טוען, כי ריצה עבודות שירות בדיוק באותה שעה שבה לגרסת המשיבה ביצע את העבירה שבאישום השני. אכן, קיים רישום לפיו העורר ביצע עבודות שירות ביום המסוים משעה 08:00 ועד שעה 14:30. לדברי הסוכן הקשר עם העורר היה במסגרת אותן שעות. מן הדברים ששמעתי מסתבר, כי לא ניתן לשלול את האפשרות כי העורר לא נמצא במקום שבו היה אמור לרצות את עבודות השירות. עניין זה אכן לא נבדק על ידי המשטרה, אך בנסיבות העניין לא מצאתי, כי יש בכך כדי לשלול את תוקפו של החומר הקיים נגד העורר.

3.העניין כשלעצמו על שני האישומים שבו, אינו מן החמורים ויתכן כי אלמלא היה מדובר באדם שמרצה עבודות שירות ותלוי נגדו מאסר מותנה בר הפעלה, אפשר שהיה מקום לשחררו. אולם, המאסר המותנה ועבודות השירות הם הם המצדיקים את החלטת המעצר.

אי לכך, הערר נדחה.