בש"פ 4272/98 בראון דימיאנוס נ. מדינת ישראל

בית משפט השלום הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי דחה את הערר ועל כך הערר שבפנינו.

העבירות נשוא האישום הן התפרצות לבית עסק - חנות מכולת - והחזקת כלי פריצה. ההתפרצות ארעה באישון לילה. טענות הסניגור המלומד מתמקדות בהעדר ראיות לכאורה, העדר עילת מעצר, העדר אבחנה ראויה בין העורר לבין שותפו לעבירה, שאין הוא טוען אותה כאפליה כפי שסבר השופט קמא, אלא כאבחנה בלתי ראויה. שותפו לעבירה של העורר, שנתפס יחד עימו בחנות, שוחרר מיד, ולא הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים נגדו. אין מחלוקת שהשניים מואשמים בביצוע אותן העבירות עצמן ואין אבחנה ביניהם מבחינה זו. האבחנה ביניהם היא בכך שלעורר שלוש הרשעות קודמות, ששתיים מהן הן עבירות רכוש, ומאסר על תנאי בן שבעה חודשים תלוי על ראשו בגין אחת מהן. במאמר מוסגר ייאמר כי הסניגור העלה טענות כנגד חוקיות המאסר על תנאי, אלא שמקומן של טענות אלו אינן בשלב זה ואין להן השלכה על שאלת המעצר.

הטענות בדבר העדר ראיות לכאורה לעניין אישום 1 אינן מקובלות עלי והן נדחות בזה.

המבחן המרכזי למעצר עד תום ההליכים, הוא מידת מסוכנותו של הנאשם לציבור וליחידיו. אכן, עבר פלילי הוא אחד השיקולים בבחינת מסוכנות זו וניתן לכאורה להסיקה ממנו.

עם זאת, לעולם אין בית משפט פטור מלבחון חלופת מעצר שיש בה כדי להשיג את תכלית המעצר עצמו. במקרה זה צדק בית משפט קמא בקובעו שבית הוריו של העורר, שבהלך מגוריו שם עימהם, לא נמנע ממנו לבצע את העבירות שביצע בעבר, לרבות העבירות המיוחסות לו כאן, אינו מהווה חלופה הולמת. עם זאת, הציע הסניגור המלומד מקום חלופי לשהותו של העורר אם ישוחרר בתנאים והוא "בית החסד" של הכנסייה היוונית קתולית בחיפה, ואף צרף מכתב המבהיר את טיב המוסד ואת נכונותו לקבל את העורר תחת פיקוח 24 שעות ביממה. כמו כן הציע הוא ערובה כספית במזומן והתחייבות עצמית וצד ג'.

בנסיבות הללו נראה לי כי יש מקום לשקול את חלופת המעצר ואת אפשרות מימושה האפקטיבי ולצרף לה תנאים נוספים. אין בידי בית משפט זה הכלים לעשות כן, ולפיכך מוחזר התיק לבית משפט השלום, על מנת שישקול את חלופת המעצר המוצעת או חלופת מעצר אחרת, אם ימצא שקיימת כזו.

בדיקת הנושא תיערך מיד לאחר שתיק זה יחזור לבית משפט השלום, על מנת שתינתן החלטה בעניין ללא דיחוי.

העורר ישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת, על ידי בית משפט.