בש"פ 4273/07 וג'יה אבו מאדי נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של גרימת חבלה חמורה, פציעה בנסיבות מחמירות והשתתפות בתגרה. משהוגש כתב האישום (ב-10.2.06) ביקשה המדינה לעוצרו עד תום ההליכים. ביום 2.3.06 שוחרר בתנאי ערובה, לפיהם הותרה שהייתו באתר עבודה מסויים בתל אביב בפיקוח תמידי של אחד משלושה ערבים. ב-13.6.06 נעתר בית המשפט, ובהסכמת המדינה, להקל בתנאי השחרור, והפעם הותר לו לשהות באחד מארבעה אתרי עבודה (בנתניה ובאזור תל אביב), וגם זאת "כשהינו נתון בפיקוח אחד משלושת הערבים". על אף זאת, אותר העורר ביום 18.8.06 בעיר ירושלים. המדינה ביקשה, לאור זאת, לשוב ולעוצרו.

בהחלטה באותה הבקשה, מיום 28.9.06, נדחתה בהסכמה הבקשה לשוב ולעוצרו, תוך שבית המשפט הותיר את תנאי השחרור הקודמים בתוקפם.

ביום 4.3.07, בגידרה של בקשה נוספת להקלה נוספת בתנאי השחרור בערובה, החליט בית המשפט, בהסכמת המדינה, כדלהלן:

"1. צו ההרחקה מירושלים – מבוטל.

2.המבקש (העורר – י"א) יהיה רשאי לשהות בירושלים, כאשר בשעות היום יהיה יחד עם אביו או דודיו באתר הבניה בשכונת ארנונה בירושלים.

3.חל איסור על הנאשם להיות בשכונת ראס אל-עמוד, וכן חל עליו איסור להיות בקשר עם המתלונן או מי מעדי התביעה בתיק.

4.תנאי הערבות הנוספים, לרבות חתימות הערבים, יחולו גם על תנאים אלה".

2.

שבועיים לאחר מכן, ב-17.3.07 בשעת לילה מאוחרת, נתפס העורר באזור תל אביב כשהוא נוהג בקטנוע החשוד כגנוב, כשהוא נוהג בו בניגוד לכיוון התנועה וללא רישיון נהיגה וביטוח. בשל כך הוגש נגדו כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב, ובמצורף לו בקשה המדינה לעצרו בשל כך עד לתום ההליכים.

במקביל פנתה המדינה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה לעיון חוזר בהחלטת שחרורו בערובה (בגדרו של התיק דנן). על פי הנטען באותה הבקשה, נוכח העבירות החדשות בהן הוא מואשם בבית משפט השלום בתל אביב (גניבת הקטנוע ועבירות התעבורה הכרוכות בכך), "אין מקום ליתן שוב אימון במשיב, לאור העבירות החמורות המיוחסות לו ולאור ההפרות החוזרות ונשנות, יש מקום להורות על מעצרו עד תום ההליכים". בעת הדיון באותה הבקשה טען בא כוח המדינה, כי תנאי השחרור כפי שנקבעו בהחלטת 4.3.07, יש לראותם כחטיבה אחת עם ההחלטות הקודמות שניתנו לעניין תנאי שחרורו.

אחד התנאים באותן ההחלטות הקודמות, היה כאמור בדרישה להמצא העורר בכל עת בפיקוחו של אחד משלושת הערבים. באת כוח העורר טענה כנגדו, כי החלטת 4.3.07 הנ"ל (המצוטטת לעיל במלואה) עומדת בפני עצמה, וכי בהימצאות העורר בשעות הלילה בתל אביב, ללא מפקח לצידו, אין משום הפרה של תנאי מהתנאים שנקבעו באותה ההחלטה.

בהחלטה מיום 30.4.07 קיבל בית המשפט קמא (כבוד השופט א' פרקש) את עמדת המדינה, והורה על השבת העורר למעצר עד תום ההליכים. בהחלטה צויין כי:

"שחרור בתנאים משמעו כי בית המשפט רוחש אמון במשיב. משהפר המשיב את האמון ומעל באמונו של בית המשפט, בית המשפט רשאי לבטל את ההחלטה המקורית או לשנותה ככל שייראה לנכון לפניו, וזאת במסגרת סעיפים 31 ו-52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 ( להלן: חוק המעצרים )".

בנוסף, הורה בית המשפט קמא על חילוט חלק נכבד מהערבויות שניתנו ונחתמו בגידרן של החלטות השחרור בערובה.

כנגד החלטה זו הוגש הערר שבפני.

סנגוריתו של העורר טוענת, כי הימצאותו בתל אביב בשעות הלילה של 17.3.07 ללא ליווי מפקח, אין בה כשלעצמה כדי הפרת תנאי מתנאי הערובה שנקבעו בהחלטת 4.3.07. באת כוח המדינה טוענת לעומתה, כי תנאי הערובה שבהחלטת 4.3.07 מצטרפים להחלטות הקודמות בדבר תנאי השחרור בערובה, ובהן כלולה דרישת הימצאות מתמדת של מפקח לצידו של העורר בכל שעה משעות היממה.

3.

עיון בהחלטת השחרור בערובה מיום 4.3.07 מעלה כי הדין לעניין זה עם העורר. החלטה זו, כדרך ניסוחה המצוטט לעיל, משנה באופן מהותי את מסגרת תנאי השחרור בערובה הקודמים בהם שוחרר העורר. די לענייננו אם נציין, כי בהחלטת 4.3.07 נתייחדו מגבלות הפיקוח החיצוני על העורר ל"שעות היום" בהן עליו להיות "יחד עם אביו או דודיו באתר הבניה בשכונת ארנונה בירושלים". הפרשנות המרחיבה שמבקשת באת כוח המשיבה ליתן להחלטה הנ"ל על דרך קריאתה במשולב עם החלטות קודמות שנערכו לעניין תנאי השחרור בערובה – אינה מתבקשת מלשון ההחלטה.

גם אם ניתן היה לטעון לדרכי פרשנות שונות לעניין היקפם של תנאי השחרור בערובה שבהחלטה דנן (וספק בעיני אם כך הוא), יחול בעניין זה כלל הפרשנות המיטיב עם הנאשם המשוחרר בערובה ועם ערביו, וזאת מתוך התוצאות הקשות הנודעות – לנאשם ולערביו – מקביעת בית משפט על פי סעיף 51 לחוק המעצרים, בדבר הפרת תנאי שחרור בערובה.

בנסיבות אלה, לא קמה עילת המעצר המחודש בשל הפרת תנאי השחרור או חילוט הערבויות כנגד העורר וערביו, כמובן הדברים בסעיף 51 לחוק המעצרים.

4.

יתכן והנסיבות בהן נעצר העורר בליל 17.3.07 בתל אביב כשהוא נוהג קטנוע גנוב ומבצע עבירות תעבורה, יהיה בהן כשלעצמן כדי "שינוי נסיבות" כמובן הדברים בסעיף 52 לחוק המעצרים, וזאת אגב בקשת המדינה לעיון חוזר בעניין תנאי השחרור בערובה של העורר. אולם פרוטוקול הדיון של בית המשפט קמא מעלה כי טענות הצדדים בפניו נתיחדו כל כולן לעילה שטענה לה המדינה בדבר הפרת תנאי השחרור בערובה, כמובן הדברים בסעיף 51 לחוק. והראיה, בגידרה של אותה הבקשה נתבקש בית המשפט קמא גם לחלט את ערבויות הערבים לתנאי השחרור. פרק זה שבאותה הבקשה אינו עניין אלא להפרה נטענת של תנאי השחרור כמובנם בסעיף 51 לחוק, ואינו עניין לבקשה לעיון חוזר כמובנה בסעיף 52 לחוק.

5.

על פני הדברים, נסיבות הדברים בהם נעצר העורר יתכן ויהיה בהם כשלעצמם להצדיק עיון מחודש בתנאי השחרור בערובה כפי שנקבעו בהחלטת 4.3.07. כמו כן, לא הוברר במהלך הדיון בערר זה מה עלה בגורל בקשתה של המדינה בבית משפט השלום בתל אביב לעצור את העורר עד לתום ההליכים במסגרת כתב האישום שהוגש נגדו לעניין מעשיו הנטענים בליל 17.3.07. אלא שנושאים אלה אינם עניין לנושא הנקודתי בו עוסק הערר דנן, לאמור – ההפר העורר את תנאי השחרור בערובה (שבהחלטת 4.3.07) אם לאו, והתשובה המתבקשת לעניין זה כמפורט לעיל.

6.

לסיכום, אני מקבל את הערר, מבטל את החלטת בית המשפט קמא ומורה כי העורר ישוחרר בהתאם לתנאי השחרור בערובה כפי שנקבעו מלכתחילה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 4.3.07, ובלבד שאין כנגדו פקודת מעצר אחרת שהוצאה כדין.

פועל יוצא מכך הינו בביטול החלטת בית המשפט קמא גם בהתייחס לחילוט ערבויות הערבים.