בש"פ 4279/09 משה יצחק נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 26.4.2009 בעמ"ת 8072-04-09 (כבוד השופטת ז' בוסתן) שבמסגרתה נדחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה במ"ת 11569-01-09 (כבוד השופטת ע' רון).

כתב האישום

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע שתי עבירות של מעשה מגונה בפומבי (לפי סעיף 349(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). על פי כתב האישום, בשני מועדים שונים, ברח' רוטשילד בפתח תקווה, הוציא העורר את איבר מינו, אחז בו ואונן.

הליכים קודמים

2.

עם הגשת כתב האישום, ובהסכמת הצדדים, הורה בית משפט השלום כי העורר ישהה במעצר בית מלא. ביום 29.1.2009, שוב בהסכמת הצדדים, הורה בית משפט השלום על הקלה בתנאי מעצר הבית של העורר כך שהוא יהיה במעצר בית לילי בכל יום מן השעה 20:00 עד השעה 6:00, למעט במוצאי שבת שאז יחל מעצר הבית בשעה 22:00. עוד הורה בית המשפט על קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר.

3.

ביום 24.3.2009 ניתן תסקיר מעצר בעניינו של העורר. מתסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר באדם בעל דימוי עצמי נמוך, ששירת שנים רבות בצבא קבע והשתחרר לפני 12 שנים. כיום נמצא בהליכי גירושין מאשתו. העורר אמנם טופל במסגרת פרטית אולם שירות המבחן התרשם כי הטיפול שבו הוא משתתף אינו יכול להוות מענה לצרכיו, אך יחד עם זאת בשל היעדר בשלות אין המלצה טיפולית בענייננו. כמו כן ציין שירות המבחן כי הוא מתלבט בנוגע להמלצה המתאימה - שכן מחד גיסא תנאי השחרור הנוכחיים, שבהם הוא מבודד בשעות הערב בביתו יש בהם כדי להגביר את קשייו ומאידך גיסא תנועה חופשית שלו לאורך כל שעות היממה עשויה להעביר לו מסר שיסייע לו לטשטש את חומרת מעשיו ומצבו. נוכח זאת, לא המליץ שירות המבחן על שינוי בתנאי השחרור.

4.

בית משפט השלום מצא כי במכלול הנסיבות והאינטרסים, הופעלה המידתיות הראויה בנקיטת האמצעים כנגד העורר. מצד אחד, הצרת צעדיו וחירותו היא במינימום האפשרי, שכן במהלך היום הוא חופשי לדרכו ולעיסוקיו וחירותו מוגבלת אך בשעות הלילה בביתו. מנגד, עומדים האינטרסים הציבוריים והחשש לשלום הציבור. בנסיבות אלה, קבע כי אין מקום להקלה נוספת בתנאי השחרור.

5.

ביום 23.4.2009 הורשע העורר בשתי העבירות שיוחסו לו על פי הודאתו. לאחר שמיעת הטיעונים לעונש הורה בית משפט השלום על קבלת תסקיר שירות המבחן עד ליום 12.7.2009.

6.

ביום 26.4.2009 נדון ערר שהגיש העורר על החלטתו של בית משפט השלום לא להקל בתנאי שחרורו. בית המשפט המחוזי סבר כי האיזון שעליו המליץ שירות המבחן, לנוכח הסיכונים, הוא איזון ראוי שיש להותירו על כנו, במיוחד משום שאין זה מקרה בודד שבו מיוחסות לעורר עבירות של מעשה מגונה בפומבי - בעברו עבירה קודמת כזו וברישום המשטרתי מצויים שני תיקי מב"ד בהם מיוחסים לו מעשים דומים, האחד מאוקטובר 2007 והשני מאוקטובר 2008.

טענות העורר

7.

לטענת העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד ז' ברזילי - בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לכך שכתב האישום הוגש כחצי שנה לאחר ביצוע העבירות. כמו כן התעלם בית המשפט המחוזי מחוות דעתה של ד"ר נעמי כהן שאצלה מטופל העורר אשר סבורה כי העורר אינו מסוכן. העורר טוען עוד כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לפגיעה בחירותו של העורר ולחוסר ההיגיון שבהשארתו במעצר לילי בביתו ללא פיקוח, כשרוב שעות היום הוא מסתובב חופשי ללא פיקוח. עו"ד ברזילי טען כי מעצר הבית הלילי פוגע במהלך חייו של העורר. עוד טעה בית המשפט המחוזי, לטענת העורר, בכך שלא נתן דעתו לעברו הלא מכביד של העורר. לבסוף טוען העורר כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לעברו הצבאי של העורר ששירת כשלושים שנים בצה"ל בהצטיינות, לכך שמדובר באדם נורמטיבי, נשוי ולו שני ילדים ונכד. עו"ד ברזילי עמד בדיון שהתקיים לפניי על עברו הפלילי של העורר (שיפורט בהמשך) וטען כי העבר הפלילי מצביע על כך שאין בעורר מסוכנות וכי לכל היותר יש לו בעיה המצריכה טיפול. עוד ציין עו"ד ברזילי כי העורר ממתין לקבלתו לקבוצת טיפול בעברייני מין. נוכח האמור מבקש העורר להורות על ביטול התנאים המגבילים שבהם הוא נתון.

טענות המשיבה

8.

באת כוח המשיבה, עו"ד ע' מנחם, טענה כי לשיטת המשיבה האיזון שערך בית משפט השלום (ובית המשפט המחוזי לא התערב בו) הוא ראוי. לדבריה, מדובר במי שהודה והורשע בשני מעשים מגונים בציבור שבוצעו בהפרש של חודש. כמו כן, בעברו הרשעות קודמות בעבירות מאותו סוג. מגיליון הרשעותיו של העורר עולה כי בשנת 2006 הואשם בביצוע מעשה מגונה וההליך הסתיים בגזר דין ללא הרשעה, ועל העורר הוטל קנס ופיקוח שירות מבחן. בנוסף, בחודש ינואר 2009 הורשע בביצוע מעשה מגונה בפומבי והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. במסגרת ההליך הפלילי הוטל על העורר עונש של חמישה חודשי מאסר, שביצועם עוכב עקב ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. במסגרת הליך זה, ממתין בית המשפט המחוזי לקבלת תסקיר בעניינו של העורר.

בנוסף התייחסה עו"ד מנחם לתסקיר שירות המבחן, אשר ציין כי העורר נוטה לטשטש את הבעייתיות שבהתנהגותו וכן התרשם כי הטיפול אצל ד"ר כהן אין בו כדי להועיל לעורר. עוד עולה מהתסקיר, לשיטת המשיבה, כי ההתלבטות של שירות המבחן לא נובעת מכך שאחת מהחלופות שהוצעו (שחרור מלא ללא תנאים מגבילים או מעצר בית לילי) טובה יותר מהשנייה, אלא דווקא משום ששתיהן חלופות בעייתיות.

עוד ציינה עו"ד מנחם כי במסגרת התיק העיקרי התבקש תסקיר לעניין העונש והדיון בתיק קבוע בעוד זמן לא רב, ביום 12.7.2009.

דיון והכרעה

9.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. תנאי השחרור המגבילים נקבעו בהסכמת הצדדים , ובמאמר מוסגר יצויין כי ההגבלה על חירותו של העורר היא מינורית. אמנם חלפו מספר חודשים מאז קיבלה הסכמה זו תוקף של החלטה אולם בינתיים הורשע העורר על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו, דבר שכמובן משמיט את חזקת החפות שעמדה לזכות העורר לפני כן. ברי כי התנאים המגבילים לא נועדו להוות עונש חלף גזר הדין בתיק העיקרי אולם ככל הנראה ההליך צפוי להסתיים תוך זמן לא רב. בנסיבות אלה, חרף העובדה שאולי ישנה מידת מה של צדק בטענת בא כוח העורר שלפיה התנאים המגבילים שנקבעו אין בהם לכאורה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, איני רואה מקום להתערב בהחלטותיהם של בתי המשפט קמא. מסכים אני עם באת כוח המשיבה כי מבחינת האינטרס הציבורי, הבחירה בין שחרור מלא לבין שחרור בתנאים המגבילים שנקבעו היא בעייתית, והיא נעשתה מטבע הדברים על מנת לפגוע בצורה המינימאלית באינטרס של העורר. משכך הוא הדבר, אין מקום להקלה נוספת בתנאי השחרור של העורר.

סיכומו של דבר, הערר נדחה.