בש"פ 428/07 אברהם קדוש נ. מדינת ישראל

העורר והמתלונן עבדו במפעל בנצרת עלית, עד שבתאריך 14.12.06 פרץ ביניהם ויכוח שהתפתח לאירוע אלים במהלכו תקף העורר את המתלונן, היכה אותו בפניו ובעט בו. כתוצאה מכך נגרמה לקורבן חבלה קשה, והדבר חייב את אשפוזו בבית חולים לצורך קבלת טיפול רפואי. לעורר יוחסו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית.

נקודת המוצא של בית המשפט קמא היתה כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת הנטען על ידה בכתב האישום, ומסקנה נוספת שהתבקשה מכך היתה שאותן ראיות מקימות גם עילת מעצר. עם זאת, סבר בית המשפט המחוזי כי נכון לשחרר את העורר לחלופת מעצר, והוא הוסיף וקבע כי זו תהיה בעיר שדרות, כאשר על העורר יפקחו אביו וסבתו.

בערר שבפני מלין העורר על כך שהחלופה המרוחקת כרוכה בקושי ניכר לאב, שבצד פיקוחו על בנו הוא חייב גם לפרנס את משפחתו. מכאן העתירה לשנות את מקום החלופה למקום קרוב לעיר מגוריו של האב. ברם, אחת ההצעות – להתיר לעורר לחזור לנצרת עלית - כמוה כהנחת הסכנה הנשקפת ממנו לפתחו של הקורבן ועל כן אין כלל מקום לבחון אותה. מאידך, סבורני כי אין לפסול על הסף את האפשרות להעתיק את החלופה לעיר עפולה, ובלבד שזו תימצא ראויה.

לפיכך, אני מחליט לקבל את הערר במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי בנצרת, בפניו יניח שירות המבחן, במועד מוקדם ככל הניתן, תסקיר על מידת התאמתה של חלופת המעצר המוצעת בעפולה כדי לנטרל את מסוכנות העורר. אם חלופה זו תימצא הולמת, מתבקש בית המשפט המחוזי לעשות בה שימוש, והוא יוכל להוסיף עליה תנאי שחרור כהבנתו. עד אז, ואם לא תמצא החלופה בעפולה מתאימה, יוסיף העורר לשהות בשדרות, תוך שאביו וסבתו מפקחים עליו לסירוגין.