בש"פ 4284/09 נסים אבו סנינה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.5.2009 במסגרת ב"ש 8535/09 (כבוד השופט מ' רביד ) שבגדרה שוחררה העוררת למעצר בית מלא.

כתב האישום

1.

נגד העוררת, תושבת השטחים, הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע וגרימת חבלה חמורה על ידי אחראי (לפי סעיף 368ב(ב) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977) וכן עבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין (לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952).

2.

על פי הנטען בכתב האישום, העוררת נשואה לתושב ירושלים שלו חמש בנות מנישואין קודמים. אחת הבנות, ס', ילידת שנת 2004, סובלת מהגבלה מוטורית מינורית ומהגבלה תקשורתית. ביום 2.4.2009 הפילה העוררת את ס' על הרצפה ובעטה בה. כתוצאה מכך נגרם לס' קרע בכבד, כשבמועד הגשת כתב האישום היא טופלה במחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים הדסה, הר הצופים.

הליכים קודמים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העוררת עד תום ההליכים. ביום 12.4.2009 הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר אודות המשיבה תוך שקילת אפשרות של חלופת מעצר שאותה הציע בא כוח העוררת במהלך הדיון. כן הורה לשירות המבחן לבחון את מסוכנותה של העוררת וכן את האפשרות כי אם תשוחרר לחלופת מעצר יישאר במשמורתה תינוקה בן ששת החודשים. ביום 16.4.2009 הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן להחיש את הגשת תסקיר המעצר בעניינה של העוררת נוכח הקושי בטיפול בילדים ובפרט בתינוקה של העוררת.

4.

מתסקיר המעצר עולה כי שירות המבחן התרשם שמעצרה של העוררת גרם לה למצוקה רגשית קשה וכי היא מבטאת חרטה על התנהגותה. כמו כן התרשם שירות המבחן כי הסיכון שהעוררת תנהג באלימות כלפי בנה התינוק נמוך. לכן, המליץ שירות המבחן על שחרור העוררת למעצר בית בביתם של אחיו ואחותו של בעלה בנצרת ובהשגחתם הצמודה. כן המליצו לאפשר לעוררת לטפל בבנה התינוק במסגרת חלופת המעצר.

5.

ביום 5.5.2009 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורה של העוררת למעצר בית מלא בבית אחיו או אחותו של בעלה הגרים בנצרת. כן נקבע כי האח והאחות יערבו לעוררת ויפקחו על כך שהעוררת לא תשהה בנפרד עם בנה הקטין ונאסר עליה ליצור כל קשר עם בנותיו של בעלה. עוד נקבע כי להבטחת קיום ההתחייבויות האמורות יופקד סך של 20,000 ₪ וכל אחד מהערבים יחתום על התחייבות בסך של 10,000 ₪.

טענות העוררת

6.

הערר שלפניי מופנה נגד הקביעות הבאות: התנאי שלפיו העוררת תהיה בפיקוח בזמן שהייתה עם תינוקה; איסור המפגש עם בנותיו של בעלה וסכום ההפקדה שנקבע בסך 20,000 ₪. יצויין כי העוררת עמדה בתנאים שנקבעו ושוחררה ממעצר ביום 5.5.2009, אף שהתקשתה לגייס את סכום ההפקדה.

7.

לטענת העוררת, בית המשפט המחוזי התעלם מעברה של העוררת וממצבה המשפחתי ולא נתן משקל לכך שמדובר באירוע נקודתי וספציפי שמהווה מעידה חד פעמית. לטענת העוררת, אין צורך באיסור על שהיית העוררת לבד עם התינוק שעה שלא נשקפת לו סכנה כלשהי. העוררת מדגישה כי הנקה בפיקוח אחי בעלה של העוררת הוא בעייתי ומנוגד להלכה האסלאמית.

בא כוח העוררת, עו"ד ע' תלאווי, ביקש להדגיש כי מתסקיר שירות המבחן עולה שהעוררת מתחרטת על מעשיה, חווה תחושה קשה של אשמה, תסכול ואכזבה מעצמה. עוד מבקש הוא להדגיש כי לא מיוחסת לעוררת התעללות, אלא מדובר באירוע נקודתי וחד פעמי שאינו אופייני לעוררת.

8.

העוררת טוענת עוד כי מחומר החקירה עולה שלא הייתה אלימות מתמשכת או התעללות שמחייבת להרחיק את העוררת מבנותיו של בעלה. בהחלטה על איסור יצירת קשר בין העוררת לבין בנותיו של בעלה התעלם בית המשפט מהשיקול של שימור היחסים המשפחתיים ומכך שהעוררת היא שטיפלה בבנות וסיפקה את צרכיהן עובר למעצר. הרחקת העוררת מהבנות היא צעד לא מידתי שכן היא לא מהווה סיכון כלפיהן. עו"ד תלאווי הוסיף כי אין חשש שהעוררת תפגע בבנות אם הן יבואו לבקר אותה במסגרת מעצר הבית תחת פיקוחו של הבעל או של אחד המפקחים.

9.

אשר לסכום הערובה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, לטענת העוררת מדובר בסכום מופרז שלא לצורך. מדובר בעוררת שיש לה זיקה למדינת ישראל, בעלה ישראלי ובנה התינוק ישראלי. ביתה ומשפחתה בישראל כך שהחשש להימלטות הוא מזערי.

טענות המשיבה

10.

עו"ד ע' מנחם, באת כוח המשיבה, טענה כי לשיטת המשיבה האיזון שערך בית המשפט המחוזי הוא ראוי בנסיבות המקרה. יש לזכור כי מדובר באירוע חמור שבו נפגעה קשה ילדה בת ארבע. שירות המבחן התייחס בתסקיר לקושי ולתסכול שחוותה העוררת במסגרת טיפול בששה ילדים קטנים, ולכן גם שירות המבחן התייחס בזהירות לאפשרות של קיום קשר בין העוררת לבין בנותיו של הבעל ולהותרת העוררת לבד עם תינוקה.

עוד הוסיפה באת כוח המשיבה כי האירוע אירע לפני כחודש וחצי, ולכן מדובר בשלב מוקדם מכדי לדבר על חידוש הקשר בין העוררת לבין בנותיו של הבעל. לדידה, יש לאפשר לבנות לגבש תחושת ביטחון והדבר דורש זמן. עוד התייחסה באת כוח המשיבה לכך שהבעל מסר לשירות המבחן שלאחר סיום ההליך הפלילי הוא מתכוון לדאוג לעוררת למקום מגורים בחברון, הרחק ממקום מגורי הבנות, מה שיש בו כדי ללמד לכאורה על כך שהבעל חושש לשלום בנותיו.

דיון והכרעה

11.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וכן את תשובותיו של הבעל לשאלותיי בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערר באופן חלקי בלבד. הערר מתקבל במובן זה שבנותיו של הבעל יוכלו להגיע עם אביהן לבקר את העוררת במקום מעצר הבית, ככל שרצונן בכך. הביקורים יתקיימו בנוכחות אחד מן המפקחים.

12.

לעת עתה לא ראיתי מקום להתערב בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי בנוגע להימצאותה של העוררת עם בנה התינוק. כמובן שבהתקיים התנאים לכך יוכל הסנגור להגיש בקשה לעיון חוזר. כמו כן לא ראיתי מקום להפחית את סכום ההפקדה הכספית שקבע בית המשפט המחוזי.

לסיכום, הערר מתקבל באופן חלקי, כאמור בסעיף 11 לעיל.