בש"פ 4286/09 כפיר ששון נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בב"ש 8560/09 (כבוד השופט א' פרקש) מיום 4.5.2009 שבגדרה הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

כתב האישום

1.

נגד העוררים, שני אחים, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של שוד בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [להלן: חוק העונשין )], החזקת סכין (לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין) וזילות בית המשפט (לפי סעיף 255 לחוק העונשין).

2.

על פי הנטען בכתב האישום, העוררים הגיעו ביום 19.3.2009, בשעות הצהריים, לתחנת דלק "פיראטית" בירושלים הממוקמת בתוך רכב מסוג GMC , ניגשו לעובד שהיה בתוך הרכב, משכו אותו מהרכב והצמידו אותו לחלקו האחורי, ערכו חיפוש על גופו, הכו אותו על פניו ולקחו ממנו כ-8,000 ₪. פחות משבועיים לאחר מכן, ביום 31.3.2009 בשעות הצהריים, הגיעו שני העוררים עם אדם נוסף לתחנת הדלק הנ"ל, העורר 1 יצא מהרכב, הכה את העובד ונטל ממנו כ-4,500 ₪.

עוד נטען בכתב האישום, כי ביום 1.4.2009 החזיקו העוררים במכוניתו של העורר 2 שני סכינים בדלתות הצמודות למושבי הנהג והנוסע שלידו, ללא מטרה כשרה.

לבסוף נטען בכתב האישום, כי ביום 16.4.2009, לאחר שהורה שופט בית משפט השלום עודד שחם לעצור את העוררים, צעקו השניים לעברו כי הוא "שופט משטרתי" וכן אמרו לשוטרים שנכחו במקום כי בחרו לקיים את הדיון בפני השופט שחם כי הוא "שופט של המשטרה", וזאת מתוך כוונה לפגוע במעמדו של השופט.

הליכים קודמים

3.

בית המשפט המחוזי שמע את טענות הצדדים והאזין לקלטות שהוקלטו במסגרת האזנת סתר. בעקבות זאת הגיע למסקנה כי בידי המשיבה קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעוררים. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי מקריאת חומר החקירה ניכר חששם של העדים משיתוף פעולה עם המשטרה וממסירת מידע או פרטים נוספים. כן הוסיף שסוגיית המהימנות של העדים תעמוד לבחינה במסגרת ההליך העיקרי. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי גרסתו של עובד תחנת הדלק מתחזקת בראיות נוספות המצטרפות למארג הראיות לכאורה, ובהן איכונים של מכשיר הטלפון הנייד של העורר 1, מעקב של שוטרים סמויים, הודעתו של שוטר שנטל חלק במעקב אחרי העוררים ועד ראיה לאירוע הראשון. בית המשפט המחוזי הוסיף כי סתירות ותמיהות בראיות לכאורה, אם ישנן, אינן מקימות סימני שאלה במידה שמצדיקה שחרור עקרוני ממעצר. אשר לעילת המעצר, קבע בית המשפט המחוזי כי עבירות השוד המיוחסות לעוררים חמורות, והמסוכנות הנשקפת ממי שמסוגל לבצע לכאורה שני מעשי שוד לאור יום בתוך שבועיים ימים, ברורה. לכך יש להוסיף את החזקת הסכינים לכאורה, את עברו הפלילי המכביד של העורר 1 ואת החשש הניכר של העדים משיתוף פעולה עם חוקרי המשטרה. משכך, לא ניתן להשיג את מטרות המעצר ביחס לעורר 1 בדרך של שחרור בערובה. אשר לעורר 2, קבע בית המשפט המחוזי, כי אמנם אין להקל ראש בעברו הפלילי, אך אין הוא מכביד כעברו הפלילי של אחיו, ויהיה מקום לשקול ביחס אליו חלופת מעצר, אם תוצע על ידי בא כוחו ואם זו תימצא ראויה על ידי שירות המבחן. סיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של שני העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

טענות העוררים

4.

העוררים טוענים כי בית המשפט המחוזי טעה בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה שיש בה כדי לבסס נגדם עילת מעצר. לטענתם, בית המשפט המחוזי התעלם לחלוטין מעדויות השוטר שעקב אחרי העוררים ולא הבחין במעשה השוד. כן התעלם בית המשפט המחוזי מכך שעד הראייה לא זיהה את העוררים במסדר תמונות. בית המשפט המחוזי טעה עת נתן משקל רב לעדותו של עובד תחנת הדלק, והתעלם מכך שמדובר בעד יחיד שהוא נרקומן, המנהל תחנת דלק פיראטית ואשר היה מאוים על ידי משטרת ישראל בגין עובדה זו ולכן רצה לשאת חן בעיני השוטרים. עוד טוענים העוררים כי בית המשפט קמא נתן משקל יתר לאיכוני הטלפון הסלולארי של העורר 1 שהראה כי האחרון היה בירושלים במועד השוד הראשון בעוד הוא טען שהיה ביפו. לטענתם, אין די בראיות שהוצגו כדי להקים עילת מעצר ולפיכך יש להורות על שחרור העוררים.

5.

בדיון שהתקיים לפניי הרחיב בא כוח העוררים, עו"ד א' בר עוז, את טענותיו בדבר התשתית הראייתית הלכאורית אשר לשיטתו חלשה במידה המצדיקה את שחרור העוררים ממעצרם. בין היתר הדגיש עו"ד בר עוז כי עובד תחנת הדלק נחקר תחת אזהרה וידע שאם יפליל את העוררים המשטרה תיטיב עמו. עוד טען עו"ד בר עוז שאותו עובד תחנת הדלק ידע שהמשטרה מאזינה לשיחות הטלפון שלו ולכן אין לתת משקל רב לדברים שנאמרו בשיחות הטלפון שערך מה עוד שגם דברים אלה אינם מלמדים כי הוא נשדד. אשר לעד האובייקטיבי, טען עו"ד בר עוז, כי הוא כלל לא הבחין שמדובר בשוד, על אף שלכאורה היה מדובר באירוע חמור. עו"ד בר עוז הוסיף כי המשטרה מנסה להפליל את העורר 1 ולכן "נולד" כתב האישום דנן. אשר לאישום של החזקת סכין, טען עו"ד בר עוז כי אמנם אין בעיה ראייתית באישום זה, אולם לדבריו לא הוכחה מטרה פסולה, שהרי לא נעשה בסכין שימוש כלשהו. אשר לאישום האחרון, טען עו"ד בר עוז כי האמירה לשופט "אתה שופט משטרתי" לא נבעה מזילות. עו"ד בר עוז התייחס לעורר 1 וטען כי מדובר באדם שבגיל צעיר כבר נשלח לשמונה שנות מאסר ולכן זוהי שפתו.

עו"ד בר עוז הוסיף וטען כי ישנה חלופת מעצר מוצעת אצל חמיו של העורר 2 וכי לעורר 2 יש ילד בן שמונה שסובל מבעיות מסוימות ולכן חשובה מאוד נוכחותו בבית. בסופו של הדיון התרתי לעורר 2 להגיש אישורים רפואיים בנוגע לבעיות שמהן סובל בנו.

טענות המשיבה

6.

עו"ד י' שרף, באת כוח המשיבה, סקרה את חומר הראיות בנוגע לאישומים השונים, ובין היתר אישרה כי אכן עובד תחנת הדלק נחקר תחת אזהרה וכי הוא היה מודע לכך ששיחותיו נמצאות תחת האזנה. יחד עם זאת, שללה עו"ד שרף את טענתו של עו"ד בר עוז כי בשל כך יש ליטול מדבריו את כל משקלם. לדבריה, משקלם של הדברים יתברר במהלך ההליך העיקרי. בנוסף, טענה עו"ד שרף, כי לגרסתו של עובד תחנת הדלק ישנם עוגנים בדמות עד הראיה האובייקטיבי לאירוע השוד הראשון שהעיד שראה "שני קרחים לבושים בטרנינג לבן", כאשר דו"ח מאוחר מלמד שאכן העורר 2 לבש אימונית לבנה באותו יום. אותו עד ראה את שני הבחורים לוקחים משהו מהמתלונן והולכים למכונית, לאחר מכן המתלונן הראה לו סימן אדום על פניו ואמר לו שהם "רוקנו אותו". לדברי עו"ד שרף, לעומת גרסת המתלונן שמקבלת חיזוק מעד ראייה אובייקטיביי, לא עומד שום דבר כמשקל נגד. העוררים מכחישים את אירוע השוד לחלוטין והם נתפסים בשקריהם. העורר 1 טוען שביום האירוע הראשון הוא היה ביפו (טענה שנסתרת מהאיכון של הטלפון הסלולארי) ואילו העורר 2 טוען שהיה צמוד לעורר 1, שכן הפך להיות מעין "שומר ראש" שלו. לגבי אירוע השוד השני, שוב מכחישים העוררים שהם היו במקום, אולם דו"ח עיקוב מוכיח שהם היו ברחוב שבו התרחש האירוע. הכחשתם חסרת בסיס.

עו"ד שרף ציינה כי ממעשי השוד המיוחסים לעוררים עולה עילת מעצר של מסוכנות וכן מן ההחזקה של סכינים ברכב. עברו הפלילי של העורר 1 מכביד ביותר ובנוסף תלוי ועומד נגדו מאסר בפועל בר הפעלה בן שמונה עשר חודשים ולכן אין מקום לשחררו לחלופת מעצר. בנוסף, טוענת עו"ד שרף כי קיימת עילת מעצר של חשש לשיבוש הליכים, שבולטת נוכח החשש של כל העדים לדבר במשטרה. אשר לעורר 2, ציינה עו"ד שרף כי בית המשפט המחוזי טרם סיים את מלאכתו בעניין שכן פתוחה לפניו הדרך להציע חלופת מעצר שתיבדק על ידי שירות המבחן. עו"ד שרף הגישה לעיוני את חומר החקירה.

דיון והכרעה

7.

מאחר שעו"ד בר עוז התמקד בטיעונו בעיקר בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, עיינתי בחומר החקירה שנמסר לי על ידי עו"ד שרף והגעתי לכלל מסקנה כי נכון לשלב זה של ההליך די בחומר שהוצג על מנת לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים באישומים המיוחסים להם. אמת הדבר, קיימים סימני שאלה מסוימים בחומר הראיות, כגון העובדה שהשוטר הסמוי שעקב אחרי העוררים לא הבחין במעשה השוד, אולם בשלב זה עוצמת הראיות מספיקה על מנת להורות על מעצרם של העוררים. היות עובד תחנת הדלק נרקומן לשעבר וחשוד בעצמו בפלילים אינו פוגם, כשלעצמו, בגרסתו. ממילא, שאלת המהימנות תעמוד לפתחו של בית המשפט שידון בהליך העיקרי ואין מקום לדון בה בשלב זה.

8.

אשר לקיומן של עילות מעצר, דומה כי אין חולק שמעשי השוד המיוחסים לעוררים כמו גם החזקת הסכינים מלמדים על מסוכנות רבה. בנוסף לכך, מקריאת חומר הראיות עולה כי עדים רבים חוששים למסור את גרסתם למשטרה לכאורה כיוון שהעוררים מטילים חיתתם על גורמים שונים, ולפיכך קיימת גם עילת מעצר של חשש לשיבוש הליכים.

9.

אשר לאפשרות שחרורם של העוררים לחלופת מעצר, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי כאשר ערך הפרדה בין העוררים. אשר לעורר 1, נוכח המעשים המיוחסים לו וכן נוכח עברו הפלילי המכביד, איני סבור כי יש מקום לשקול שחרורו לחלופת מעצר, שכן איני סבור כי זו תוכל לאיין את מסוכנותו ואת החשש לשיבוש הליכים מצדו.

אשר לעורר 2, למחרת הדיון הגישה אשתו למזכירות בית משפט זה מספר מסמכים, לרבות מסמכים רפואיים בעניינה וכן מכתב מלשכת הרווחה המטפלת במשפחה לשירות המבחן. איני יודע אם העתק ממסמכים אלו הועבר לידי באת כוח המשיבה ואולם גם לאחר שעיינתי בהם סבור אני כי אין בהם כדי להצדיק שינוי מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, יהיה מקום לשקול חלופת מעצר לעורר 2 אם תוצע חלופה שתימצא ראויה על ידי שירות המבחן. בשלב זה, אין מקום להורות על שחרורו ממעצר.

10.

נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה.