בש"פ 4287/10 מדינת ישראל נ. פלוני

לפני בקשה שישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, מיום 17.6.2010 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1135/08 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ביום 25.6.2008 הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום, המייחס למשיב שתי עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין ושתי עבירות של מעשה העלול להפיץ מחלה לפי סעיף 218 סיפא לחוק העונשין.

בכתב האישום נטען, כי ביום 24.4.2008, בשעות הלילה, נפגש המשיב עם המתלוננת אשר הייתה מוכרת לו היכרות שטחית. המשיב שכנע את המתלוננת לבוא לביתו בקרית מלאכי. בביתו של המשיב, ולאחר שיחה קצרה, החל המשיב לגעת במתלוננת. המתלוננת מצידה התנגדה למעשיו תוך שדחפה אותו וביקשה לצאת מהבית. המשיב המשיך במעשיו תוך שהוא מפיל את המתלוננת על הספה ובועל אותה בניגוד לרצונה. כאשר ראתה המתלוננת שאין בכוחה למנוע את הבעילה, ביקשה מהמשיב שישתמש בקונדום, אולם הוא סירב. בשלב זה איבדה המתלוננת את הכרתה ואז לקח אותה המבקש לחדר השינה שם בעל אותה בשנית בניגוד לרצונה. כתוצאה ממעשיו של המשיב הרתה המתלוננת ועברה הפלה. המשיב הינו חולה במחלת AIDS

פעילה, והוא מטופל בה מזה זמן רב. בעת שבעל המשיב את המתלוננת שלא בהסכמתה, לא אמר לה דבר אודות המחלה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום כנגד המשיב, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בבקשה נטען, בין היתר, כי קיימות ראיות לכאורה כנגדו ובהן אמירות המתלוננת, תעודות רפואיות, הודאתו של המשיב שהוא חולה AIDS וכן הודאתו בדבר קיום יחסי מין עם המתלוננת.

ביום 30.11.2008 הורה בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ביתן) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (ב"ש 21268/08). בהחלטתו קבע בית-המשפט, בהסכמת בא-כוח המשיב, כי ישנן ראיות לכאורה וכן עילת מעצר, אולם דחה את בקשת בא-כוח המשיב לשחררו לחלופת מעצר.

ביום 15.3.2009 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר. בבקשה נטען, כי המשיב עצור כבר שמונה חודשים וחלוף הזמן הינו גורם מכריע בשאלה האם יש מקום להמשך מעצרו.

ביום 3.5.2009 הורה בית-המשפט המחוזי (כב' השופט א' ביתן( על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו (ב"ש 20490/09), תוך שהוא קובע, כי השינוי המסוים שחל בנסיבות, אינו מצדיק שחרור המבקש לחלופת המעצר המוצעת.

ביום 4.2.2010 הגיש המשיב בקשה נוספת לעיון חוזר בעניינו. בבקשה נטען, כי המשיב עצור כבר כמעט 18 חודשים ועובדת חלוף הזמן הינה עילה עצמאית לעיון חוזר.

ביום 22.2.2010 דחה בית-המשפט המחוזי (כב' השופט א' ביתן) את הבקשה לעיון חוזר.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצר ראשונה.

ביום 24.3.2009 קיבל בית-משפט זה (כב' השופט ח' מלצר) את הבקשה והאריך את מעצרו של המשיב, בהסכמת בא-כוחו, בתשעים ימים החל מיום 25.3.2009.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תקופת ההארכה הראשונה, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצר שנייה.

ביום 16.6.2009 קיבל בית-משפט זה (כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין) את הבקשה והאריך את מעצרו של המשיב, בהסכמת בא-כוחו, בתשעים ימים החל מיום 23.6.2009.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תקופת ההארכה השנייה, הגישה המבקשת לבית-משפט זה בקשה להארכת מעצר שלישית.

ביום 16.9.2009 קיבל בית-משפט זה (כב' השופט ח' מלצר) את הבקשה והאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 21.9.2009.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תקופת ההארכה השלישית, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצר רביעית.

ביום 13.12.2009 קיבל בית-משפט זה (כב' השופט א' גרוניס) את הבקשה והאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 19.12.2009.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תקופת ההארכה הרביעית, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצר חמישית.

ביום 18.3.2010 קיבל בית-משפט זה (כב' השופטת א' חיות) את הבקשה והאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 19.3.2010.

משלא הסתיים משפטו של המשיב, חוזרת המבקשת בבקשתה זו, שישית במספר, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

באת-כוח המבקשת טוענת, כי מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת מן העבירות המיוחסות לו, אשר נסיבות ביצוען מלמדות על סכנה ממשית לשלום הציבור, מסוכנות עליה עמד גם שירות המבחן בתסקיריו. כמו-כן, טוענת באת-כוח המבקשת, כי לאור טיב העבירות בהן מואשם המשיב והעונש הצפוי לו אם יורשע, קיים חשש להימלטות מאימת הדין. עוד מוסיפה וטוענת באת-כוח המבקשת, כי פרשת התביעה בתיק הסתיימה ואף נשמעו כל עדי ההגנה. לבקשת המשיב, זומנה המתלוננת לעדות ליום 13.7.2010. לפיכך, טוענת באת-כוח המבקשת, כי אין מנוס מהמשך מעצרו של המשיב.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי אין מקום להאריך את מעצרו של המשיב, זאת במיוחד שאם יישמעו סיכומים בתיק, יהיה זה רק לאחר פגרת בית-המשפט. בנוסף לכך, המשיב הינו אדם חולה, הנמצא בסכנת חיים והוא יכול בכל רגע נתון ליפול למותו. בהעדר טיפול רפואי נשקפת סכנה לחייו. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המשיב, כי למשיב אין כל עבר פלילי והגם שהתיק מצוי בשלביו האחרונים, יש להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית עם איזוק אלקטרוני וערבויות כספיות.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את נסיבות העניין לרבות מחלתו של המשיב, ולא בלי לבטים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מנוס אלא להיעתר לבקשה.

לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית-משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו למשל בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני (לא פורסם, 1.7.2002)).

הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה. במקרה שבפנינו, שוכנעתי, כי לאור המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, לו מיוחסות עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה ועבירה של מעשה העלול להפיץ מחלה, ובמיוחד בהתחשב בשלב המתקדם בו מצוי הדיון, קרי לקראת זימון המתלוננת לעדות, הקבוע ליום 13.7.2010 ולפני הגשת סיכומי הצדדים, אין מנוס מהארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

ער אני לנסיבותיו הרפואיות של המשיב, כפי שבאו לידי ביטוי במסמך הרפואי אותו הגיש, לפיו בהעדר טיפול נשקפת סכנה לחייו והוא עצמו הופך גם למסוכן יותר מבחינת סיכויי ההדבקה של מחלת ה- AIDS , אולם שוכנעתי, כי הכף נוטה בשלב זה לזכות האינטרס, המחייב הגנה על שלום הציבור, וטרם הגיעה השעה להעדיף על פניו את אינטרס המשיב ואת זכותו להתהלך חופשי.

כולי תקווה ואמונה, כי בית-המשפט המחוזי יעשה כל אשר בידו כדי להביא לסיום את משפטו של המשיב וליתן הכרעת דין בתקופת המעצר הניתנת בזו.

לפיכך, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 17.6.2010 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1135/08 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מבין המועדים.