בש"פ 4296/05 מדינת ישראל נ. צבי סוויסה

1.ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת נ' אהד) מיום 17.4.05 ומיום 3.5.05, במסגרתן נדחתה בקשתה של העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ונקבע כי המשיב ישוחרר למעצר בית מלא בבית דודתו.

2.ביום 22.2.05 הגישה העוררת לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד המשיב. כתב האישום כולל תשעה אישומים, ומייחס למשיב שורה של עבירות אשר בוצעו - כך על פי הנטען - בין השנים 2004-2000. בין היתר, מואשם המשיב בעבירות של איומים (סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין)), סחיטה באיומים (סעיף 428 סיפא לחוק העונשין), תקיפה הגורמת חבלה של ממש (סעיף 380 לחוק העונשין), תקיפה בנסיבות מחמירות (סעיף 379 בצירוף סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין) והדחה בחקירה (סעיף 245(א) לחוק העונשין). על פי האמור בכתב האישום, נהג המשיב לעסוק במתן הלוואות בשוק האפור ובניכיון שיקים. במסגרת זו נקט המשיב אלימות נגד לווים אשר התקשו לפרוע את חובם. בחלק מן המקרים אף ניסה המשיב להשתלט על עסקיהם של הלווים תוך שימוש באלימות, בסחיטה ובאיומים כלפיהם וכלפי עובדיהם. מרבית האישומים הכלולים בכתב האישום מתייחסים לאירועים אלה. כמו כן, במסגרת אחד מן האישומים בכתב האישום נאשם המשיב בכך שנהג באלימות ובאיומים כלפי בת זוגתו.

3.האישום המרכזי הקשור להלוואות שנתן המשיב בשוק האפור הינו האישום הראשון. על פי אישום זה, לווה אדם בשם שי גרינברג (להלן - המתלונן) סכומי כסף מן המשיב בריבית חודשית של 7.5-6 אחוזים. בהמשך אף נטל המתלונן שלא כדין סכומי כסף השייכים למשיב. משנתגלה הדבר למשיב ומשהתקשה המתלונן לפרוע את חובותיו, החל המשיב לנקוט מסכת של פעולות סחיטה ואלימות כלפי המתלונן. בין היתר, תקף המשיב את המתלונן ואיים עליו במספר הזדמנויות. המשיב אף כפה על המתלונן לחתום עימו על הסכמים שונים. באחד מן ההסכמים נקבע, כי עסקיו של המתלונן ותוכניות החיסכון שלו יועברו לבעלות המשיב, וכי המשיב יהיה המוטב בביטוחי החיים של המתלונן. בהסכם אחר נקבע כי המשיב יהיה שותף באחד מעסקיו של המתלונן. המשיב אף דרש מן המתלונן להיות שותפו בכל פעילות עסקית עתידית. בחודש אוקטובר 2004 נחקר המתלונן במשטרה. המשיב דרש מן המתלונן כי יעדכנו בפרטי החקירה. כמו כן, הורה המשיב למתלונן להימנע ממסירת מידע למשטרה. בנובמבר 2004 שב המשיב ותקף את המתלונן, תוך שאיים עליו "שהוא ירדוף אותו כל החיים ושלא יחשוב שיש לו אופציה ללכת למשטרה, ושגם אם יעצרו אותו הוא ידאג שמישהו ישים לו כדור בראש".

4.כתב האישום נגד המשיב הוגש, כאמור, ביום 22.2.05, ותוקן במועד מאוחר יותר. בעקבות הגשת כתב האישום, עתרה העוררת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 17.4.05 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת נ' אהד), כי קיימות ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו של המשיב. עם זאת ציין בית המשפט, כי ההודעות נגד המשיב אינן נקיות מספקות וכי אין עוצמתן מספקת. על רקע זה המשיך בית משפט קמא וקבע כי יש לבחון אפשרות לחלופת מעצר, ולשם כך הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. ביום 3.5.05 הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית דודתו אשר בצפון הארץ, תוך שקבע לגביו ערבויות כספיות מסוימות. מכאן הערר שלפניי, במסגרתו מבקשת העוררת כי אשנה את החלטתו של בית המשפט המחוזי ואורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.דין הערר להתקבל. כתב האישום נגד המשיב מייחס לו שורה ארוכה של מעשי אלימות, סחיטה ואיומים. על פי הנטען, בוצעו מעשים אלו נגד אנשים שונים אשר חלקם אינם קשורים זה לזה, לרבות נגד בת זוגתו. זאת ועוד, המעשים אירעו על פני תקופה ארוכה ונמשכו עד סמוך לפני מעצרו של המשיב בחודש דצמבר 2004. הגם שהמתלוננים, או לפחות חלקם, אינם טלית שכולה תכלת, אין בידי להסכים כי עוצמת הראיות לכאורה אינה מספקת לצורך מעצר. הנתונים הנזכרים מלמדים על היותו של המשיב אדם הנוהג באלימות דרך קבע, ומצביעים על מסוכנותו הן ביחס למתלוננים נגדו והן ביחס לאחרים. לכך מצטרפת העובדה, כי על פי הנטען בכתב האישום לא בחל המשיב מהדחתו של המתלונן לגבי חקירתו במשטרה. לאור האמור לעיל, סבורני כי היה מקום להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וכי שגה בית המשפט המחוזי משהחליט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בטענתו של המשיב לעניין התמשכותם הצפויה של ההליכים אין, בנסיבותיו של המקרה דנא, כדי לשנות ממסקנתי האמורה.

6.הערר מתקבל, איפוא. המשיב ישהה במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.