בש"פ 4296/13 ולדימיר פוסטינסקי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (מ"ת 41938-03-13, כבוד השופט נ' אבו-טהה ) מיום 21.5.2013, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המנהלים נגדו.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום בגין עבירות של קשירת קשר לפשע, על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, על פי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; והסתייעות ברכב לביצוע פשע, על פי סעיף 13 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961. על פי עובדות כתב האישום קשר העורר קשר עם אחר לביצוע עבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי. במסגרת הקשר, ביום 11.3.2013 בשעות אחר הצהריים נסעו השניים ברכבם לאזור באר שבע, שם פגשו באדם שלישי, אשר מסר להם במהלך הנסיעה 953.93 גרם הרואין. את הסם החביאו השניים בדלת האחורית של הרכב, כשהוא עטוף בניילון, בדבק צלוטייפ ובגרב. בהמשך נעצרו השניים על ידי המשטרה.

3.

בד בבד עם

הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר. יחד עם זאת, טען כי חלקו במעשים הינו מינורי, והסתכם בכך שהתלווה לנאשם האחר. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי העורר לא היה עתיד לקבל כל תמורה בגין מכירת הסם, גם לגרסת הנאשם האחר בפרשה. על בסיס זה הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר בעניינם של שני הנאשמים. מתסקיר המעצר שהוכן בעניינו של העורר, עלה כי יש לו קושי לשהות במעצר מאחר שאינו רואה עצמו כחלק מהחברה העבריינית, אך שהוא אינו סובל מקשיים חריגים. בהמשך לכך, עלה כי העורר מאמץ עמדה קורבנית ומתקשה להפנים את חומרת העבירות המיוחסות לו. יחד עם זאת, שירות המבחן מצא כי חוויית המעצר וההליך הפלילי מהווים גורם מרתיע עבורו, וכי הוא אינו בעל נורמות עברייניות מופנמות. על בסיס זה מצא שירות המבחן כי ישנה סבירות להישנות של התנהגות פורצת גבולות. שירות המבחן אף בחן את חלופת המעצר שהוצעה, והתרשם ממנה באופן חיובי. משכך, המליץ על שחרורו לחלופת מעצר בביתו בירושלים בתנאי מעצר בית מלאים, בפיקוחה של אשתו ושניים נוספים לסירוגין, ותוך הפקדת ערבויות מתאימות.

4.

בהחלטתו מיום 21.5.2013, בית המשפט המחוזי קבע כי חרף העובדה שהעורר לא עתיד היה לקבל תמורה בגין מכירת הסם, השתתפותו בעבירה, ובפרט, העובדה שעל פי כתב האישום הוא עמד בקשר במהלך הנסיעה עם הגורם השלישי שהעביר אליהם את הסם, מלמדת שתפקידו לא היה מינורי כפי שביקש להציג. בהמשך לכך, בית המשפט קבע כי אף שאין פגם בחלופה המוצעת, נוכח כמות הסם, ונוכח החשש להישנותה של התנהגות פורצת גבולות, לא ניתן לאיין את מסוכנות העורר בדרך של חלופת מעצר. על כן הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

5.

מכאן הערר שבפניי. במסגרתו, שב העורר וטוען כי תפקידו בעבירות המיוחסות לו הוא מינורי. עוד טען שיש לתת משקל להעדר עבר פלילי ולגילו (הוא בן 52). בהקשר זה, לטענתו נסיבות העניין מלמדות על כך שמדובר בחריג להלכה שעל פיה ככלל, קשה יהיה לאיין מסוכנות הנשקפת מנאשם בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בדרך של חלופת מעצר. לפיכך, לגישתו, יש לבכר את חלופת המעצר בעניינו.

6.

במענה, סומכת המשיבה את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לגישתה, מסוכנותו של העורר נלמדת מהעבירות המיוחסות לו. במסגרת זאת, טוענת היא כי טיעוני העורר בהליך הנוכחי עומדים בניגוד להסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בבית המשפט המחוזי.

7.

לאחר העיון בערר על נספחיו ובהחלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בפניי מצאתי כי דין הערר להתקבל.

8.

לשם מעצרו של נאשם, לאחר הגשת כתב אישום בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), על בית המשפט להשתכנע בדבר קיומם של שניים – עילת מעצר על פי אחת העילות המנויות בסעיף 21(א) לחוק המעצרים וקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, לפי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים. גם לאחר שהשתכנע בית המשפט כי ניתן להורות על מעצר, לא יעשה כן באם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעים שפגיעתם פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח.

9.

אין מחלוקת כי העבירות המיוחסות לעורר חמורות הן, וכי הן מקימות עילת מעצר. קשירת קשר לביצוע עבירה מסוג פשע, והחזקת קרוב לקילוגרם של סם מסוכן מסוג הרואין שלא לצריכה עצמית, הן עבירות חמורות ביותר. המשמעות המעשית של כמות כה גדולה של הרואין, שיכול להיות מחולק למאות מנות סם, היא סיכון קשה ביותר לשלום הציבור. אכן, ככלל, במקרים מסוג זה חזקת המסוכנות של הנאשם תביא לכך שיהיה קשה לאיינה בדרך של חלופה.

10.

יחד עם זאת, במקרה שבפניי עסקינן באדם שלא היה הנהנה מעבירת הסם, ואשר אין לו עבר פלילי כלל. העיון בתסקיר שירות המבחן מעלה כי הוא מתקשה בהצבת גבולות, ועלול להיסחף אחרי אחרים לביצוע עבירות בעתיד. כמו כן, נראה שהשפעת המעצר וההליך הפלילי עליו הינה משמעותית. בהמשך לכך, נראה שהחלופה המוצעת יכולה לאיין את המסוכנות להישנות העבירות במידה רבה. חלופה זו יכולה למנוע את המפגש בין העורר לבין גורמים עברייניים, ולהרחיק אותו ממעגל הפשיעה.

11.

בנסיבות אלו, מצאתי כי מדובר במקרה חריג יחסית, שבו בשל העדר עבר פלילי, התפקיד הלא מרכזי של העורר בעבירה, וקיומה של חלופה המאיינת במידה רבה את המסוכנות הנשקפת מהעורר, יש לבכר את חירותו ואת חזקת החפות העומדת לו על פני מעצרו מאחורי סורג ובריח.

12.

סוף דבר, הערר מתקבל. ההליך יוחזר לבית המשפט המחוזי שיקבע תנאים לשחרורו של העורר לחלופה מעצר, כולל הפקדה כספית גבוהה, והכל לפי שיקול דעתו. העורר יישאר במעצר עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בעניינו.