בש"פ 4298/21 מוחמד גרבאן נ. מדינת ישראל

1.

ענייננו בערר על "מעצר ביניים": בתקופה שבין החלטת בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לבין ההמתנה לתסקיר על מנת לבחון חלופת מעצר.

2.

די בשני דו"חות הפעולה של השוטרים רמי עבוד ונשאשיבי על מנת להקים את רף הראיות לכאורה, באשר השניים כותבים כי עמדו בקשר עין רצוף עם העורר שנתפס על ידם.

3.

בהינתן שהמרדף היה לאורך כ-300 מטר, יש בכך כדי להקהות עוקצו של המחדל החקירתי של אי מציאת האבן. מכל מקום, מקומם של מחדלי חקירה, אם בכלל, בהליך העיקרי.

4.

אכן יש להצר על כך שתסקירי שירות המבחן מוגשים לאחר המתנה ממושכת, אולם בהינתן העבירה המיוחסת לעורר (שנתפס סמוך לכביש החוף בשעה 02:00 עם משקפי שחייה על עיניו) ובהינתן שהעבירה המיוחסת לו ארעה בתקופה של אירועים סוערים שעברו על המדינה ובהינתן הסכנה הטמונה בהשלכת אבן על נתיב נסיעה ראשי (אזכיר כי במאורעות אוקטובר 2000 נהרג אדם בכביש החוף לאחר שאבן הושלכה על רכבו מהגשר בג'סר אל זרקא) – בהינתן כל אלה, ניתן וראוי להמתין לתסקיר מעצר בעניינו של העורר.

6.

אשר על כן, הערר נדחה.