בש"פ 4302/98 אורן זכריה נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. על כך הערר.

ההאשמות בהן הואשם העורר הן 3 מעשי שוד בנקים ששניים מהם בוצעו באותו תאריך בסמיכות שעות והשלישי בוצע כשבוע ימים לאחר מכן.

2.הסניגורית המלומדת העלתה טענותיה בשני ראשים: האחד, העדר ראיות לכאורה, השני, חלופת מעצר. לצורך חלופת מעצר ביקשה היא להורות על הגשת תסקיר מעצר.

3.אשר לשאלת קיומן של ראיות לכאורה, לאחר ששמעתי את שני הצדדים, נחה דעתי כי קיימות כאלה. בשלושת המקרים נכתבו על ידי השודד פתקים שהוגשו לפקידות הבנק ובהן הודעה על שוד ודרישה למסור את הכסף. כתב היד על הפתקים זהה ויש ראיה לכאורה לפיה זהו כתב ידו של העורר.

בשלושת המקרים שיטת הביצוע זהה והמעשים בוצעו בסמיכות זמן ומקום. בשלושת המקרים עונה העורר לתיאורו הפיזי של השודד, על ידי פקידות של כל אחד מהבנקים.

השודד אותר בעזרת נהג מונית שנראתה על ידי לקוח הבנק כמונית בה נמלט השודד. נהג המונית הכיר את העורר ואף זיהה אותו במסדר זיהוי תמונות. הוא הדין במסדר זיהוי תמונות בו זוהה העורר על ידי אחת מלקוחות הבנקים.

האליבי שמסר העורר הופרך, לכאורה, על ידי מי שהיה אמור לתמוך בו.

4.מובן שכל הראיות תצטרכנה להיבדק במשפט עצמו, שם תיקבע קבילותן ויינתן להם משקלן הראוי. בשלב זה די בכל אלה כדי להוות תשתית ראייתית מספקת לעניין מעצר.

5.אשר לחלופת מעצר, אכן העבירות שביצע העורר אינן מעמידות, כשלעצמן, עילת מעצר, אולם עדיין יש לבדוק את מסוכנותו של העורר על רקע נסיבות מעשיו ועברו. לפנינו אדם שמאז שנת 1990 עבר חזור ועבור עבירות נגד רכוש ועבירות של אלימות. העבירות נגד הרכוש הן בחלקן התפרצויות לבתי מגורים. העבירות בוצעו, ככל הנראה, על רקע של צריכת סמים והצורך בכספים לשם מימונם. המערער הורשע גם בעבירות סמים מסוכנים וכן בעבירות של אלימות אשר, ככל הנראה, גם הן על רקע זה. ככל הנראה, הפכו עבירות אלו לצורך ולדרך חיים והעסיקו את העורר שנראה, כי לא עסק בכל עבודה מסודרת אחרת.

6.בעבר הוטלו על העורר תקופות מאסר והוא אף ריצה מאסר בפועל והשתחרר ב17.8.98- זמן לא רב יחסית לפני ביצוע העבירות המיוחסות לו. כמו כן הוטלו עליו מאסרים על תנאי ומאסר כזה היה תלוי מעל לראשו בעת שביצע את העבירות המיוחסות לו.

7.במצב דברים זה, ברורה מסוכנותו של העורר לרכושם, לביטחונם ולשלוותם של אחרים, בין אם משום שאין הוא יכול להימנע מן המעשים הנפשעים בגלל היותו מכור לסמים, ובין אם משום שאין הוא נרתע מלהמשיך בדרך הפשע ללא חשש מיד החוק שהשיגתו כבר בעבר ולא הפסיקה את פעילותו.

8.במצב דברים זה, אינני מוצאת שיש מקום להורות על תסקיר מעצר, אותו ראוי לבקש בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, שאינן קיימות בענייננו.

9.כמו כן אינני סבורה שיש אפשרות לתת אמון בעורר ולהמיר את מעצרו בחלופת מעצר, מבלי לסכן את הציבור סיכון של ממש.

ערה אני לכך שמסוף החלטת בית משפט קמא עולה, כי בית המשפט הורה על מעצרו של העורר הואיל ולא הציע חלופה ראוייה למעצר. מכאן ביקשה הסניגורית ללמוד, שאם תוצע כזו, יש לאמצה. אינני סבורה שיש בחלופת מעצר כדי להשיג את תכלית המעצר, במקרה דנן.

אשר על כן, הערר נדחה.