בש"פ 4304/09 אליה שחיבר נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' סוקולוב ) מיום 27.4.2009 בב.ש. 9371/09, בה דחה את הערר שהגיש העורר על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' פראג לבוא ) בב.ש. 1645/08 מיום 11.2.2009, במסגרתה הורה על פסילתו של העורר מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. ובשלב זה לתקופה של שנה, מיום מתן ההחלטה, לפי סעיף 47(ט) וסעיף 50(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – הפקודה ).

העובדות לפי כתב האישום

1.

ביום 11.5.2008 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו. לפי כתב האישום, ביום 26.4.2008 בשעה 03:20 לערך, נעצר העורר לבדיקה משטרתית כשהוא נוהג ברכבו ברחוב הרכבת בתל-אביב. בבדיקת נשיפה שנערכה לו נמצא ריכוז של 655 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף, העולה על המידה המותרת על פי הפקודה ועל פי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

הליכים קודמים

2.

ביום 27.4.2008 נפסל העורר מנהלית מלנהוג לתקופה של שלושים ימים, על ידי רפ"ק סמדר קואל. מועד סיום הפסילה המנהלית היה ביום 26.5.2008. בד בבד עם הגשת כתב האישום הנ"ל, הגישה המשיבה בקשה לפסול את העורר מנהיגה עד לתום ההליכים כנגדו, תוך העמדת תקופת הפסילה לשנתיים. המשיבה ציינה בבקשתה כי העורר אוחז ברישיון נהיגה משנת 2007 ומאז עומדות לחובתו תשע הרשעות תעבורתיות. כמו כן טענה המשיבה כי לעורר רישום פלילי בעבירות של הפרעה לשוטר, איומים והעלבת עובד ציבור כמו גם תיקי מב"ד בעבירות סמים ואלימות. עוד הוסיפה המשיבה כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, כמו גם צבירת הרשעות תעבורתיות רבות בתוך פרק זמן קצר יחסית ולאור עברו הפלילי, הרי שהמשך נהיגתו של העורר מהווה סכנה ממשית לציבור המשתמשים בדרך, ולפיכך סבורה היא כי יש להיעתר לבקשתה ולפסול את העורר מנהיגה עד תום ההליכים כנגדו.

3.

ביום 11.2.2009 קיבל בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' פראג לבוא ) את הבקשה הנ"ל והורה על פסילתו של העורר מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים כנגדו, ובשלב זה לתקופה של שנה. בית המשפט לתעבורה הדגיש כי הוא עיין בתיק החקירה ומצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ובהן: דו"חות הפעולה של השוטרים שעצרו את העורר לביקורת כאמור, תוצאות בדיקת "הינשוף" (לעורר בוצעו שתי בדיקות נשיפה ובשתיהן התוצאה הייתה 655 מיקרו גרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף), מאפייני שכרותו של העורר שהתבררו במהלך הבדיקה שערכו לו השוטרים כאמור, ואף דברי העורר עצמו. עוד קבע בית המשפט לתעבורה כי קיימת עילה לפסילת העורר מלנהוג וזאת בשל מסוכנותו לציבור המשתמשים בדרך, כפי שניתן ללמוד מנסיבות ביצוע העבירה ועברו התעבורתי והפלילי של העורר. כך ציין בית המשפט לתעבורה כי העורר מחזיק ברישיון רק משנת 2007 ומאז הספיק לצבור תשע הרשעות תעבורתיות ולכך אף נלווה עברו הפלילי כאמור. כמות האלכוהול שנמצאה בדמו בבדיקת ה"ינשוף" הייתה פי שתיים מהמותר. נסיבות מעצרו של העורר בשעה 03:20 לפנות בוקר, כשהוא שיכור, מעידה על כך שמדובר בנהג המסוכן לציבור בנהיגתו. על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

4.

העורר ביקש מבית המשפט המחוזי להשיב לו את רישיונו ולמצער לקצוב את תקופת הפסילה לפרק זמן קצר יותר. ביום 27.4.2009, דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' סוקולוב ) את הערר, תוך שציין כי לא מצא כל פגם או טעות בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה, לאור הנימוקים שפורטו בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה, המצביעים על קיומן של ראיות לכאורה כמו גם על מסוכנותו של העורר לציבור המשתמשים בדרך. על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית משפט זה.

מכאן הערר שלפניי.

טענות העורר

5.

לטענת העורר – באמצעות באת כוחו, עו"ד אורית דמתי – שגה בית המשפט המחוזי כשלא נתן משקל הולם לעובדה שהעורר פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה מזה כעשרה חודשים, ובדיון שנערך לפניי טען העורר כי די בתקופת פסילה זו כדי להרתיעו ולאיין את מסוכנותו. ככל שתקופת פסילתו של העורר לא תיקצב, טוען העורר כי ייווצר מבחינתו מצב בלתי נסבל, לפיו ירצה את עונשו עוד בטרם הורשע בדין. לטענת העורר, שלילת רישיון בטרם הורשע נאשם בדין הינו אמצעי דרקוני המהווה שריד של השלטון המנדטורי, ועל כן בעידן הזכויות החוקתיות אין מקום לעשות בו עוד שימוש. מוסיף לטעון העורר כי פסילתו מלנהוג פוגעת בשתיים מזכויות היסוד שלו: חופש העיסוק וחופש התנועה. כמו כן טוען העורר כי אמינותה של בדיקת "הינשוף" מוטלת בספק ועומדת בימים אלו לבחינתו של בית המשפט לתעבורה בירושלים, ולפיכך אין זה ראוי להשתית את הראיות לכאורה בבקשת הפסילה על סמך ממצאי בדיקת "הינשוף". עוד טוען העורר כי אם לא תבוטל החלטתן של הערכאות דלמטה מבקש הוא לקצוב את תקופת הפסילה לפרק זמן קצר יותר, כפי שמקובל, לטענתו, במקרים כגון דא על פי האסמכתאות שהגיש לעיוני. לבסוף, בדיון שנערך לפניי טענה באת כוחו של העורר כי יש לזכור שהעבירות דנן בוצעו על ידי העורר עת חווה הוא משבר הקשור לגירושין של הוריו, ומאז בחר העורר לפתוח במסכת חיים חדשה.

טענות המשיבה

6.

לטענת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד יעל שרף – אין לבטל את פסילתו של העורר מלנהוג עד תום ההליכים כנגדו, ואף לא לקצוב את תקופת הפסילה, וזאת בשל מסוכנותו הרבה של העורר למשתמשים בדרך. כך טענה המשיבה כי העורר נתפס כשהוא נוהג ובדמו כמות אלכוהול גבוהה למעלה מפי שתיים מהמותר. בנוסף לכך טוענת המשיבה כי בתוך פרק זמן של כשנתיים בלבד מאז שנת 2007, התקופה בה הספיק העורר להחזיק ברישיון נהיגה, צבר העורר תשע הרשעות בעבירות תנועה ושני רישומים ללא הרשעה בגין אירוע שהתרחש בשנת 2005 ובגין אירועים שהתרחשו בשנים 2006-2007, כך שלא ניתן לתלות את התרחשות העבירות דנן במשבר זמני שחווה העורר כתוצאה מהגירושין של הוריו. בנוסף לכך טוענת המשיבה כי הנתון אותו מציג העורר לפיו עת נפסל מלנהוג עד תום ההליכים כנגדו כבר חלפו עשרה חודשים בהם היה פסול מלנהוג, הוא אינו נתון מאוזן משום שמתוך תקופה זו יש לנכות תקופה בת ארבעה חודשים של פסילה מלקבל רישיון נהיגה אשר הושתה עליו בשנת 2008 במסגרת רישום ללא הרשעה בעקבות ההתרחשויות הנ"ל שארעו בשנים

2006-2007, וכן יש להפחית מתקופה זו את אותו פרק זמן שחלף בעקבות השתהותו של העורר מלהפקיד את רישיון הנהיגה שלו אשר בפועל הופקד רק ביום 11.9.2008. יוצא אפוא כי פרק הזמן בו העורר היה פסול מלנהוג בטרם התקבלה ההחלטה נשוא ערר זה הינה קצרה באופן משמעותי מעשרה חודשים. מלבד זאת, האחריות לכך שהעורר נפסל מלנהוג במשך תקופה ארוכה עוד טרם נגזר דינו, רובצת במידה רבה לפתחו של העורר עצמו אשר ביקש פעם אחר פעם לדחות את הדיון בעניינו בבית המשפט לתעבורה, בשל רצונו להמתין לפסק דין עקרוני של בית המשפט בנושא קבילות בדיקת "הינשוף", היות שהעורר מצפה כי יהיה בכך להיטיב עמו. בהמשך לכך הגישה המשיבה לעיונו של החתום מטה את הפרוטוקולים מבית המשפט לתעבורה בהם מבקש העורר דחיות תוך שהוא מסכים לפסילתו מלנהוג בתקופה זו. לבסוף, טוענת המשיבה כי בית משפט זה דחה כבר בעבר עתירה ורשות ערעור פלילי שהוגשו כנגד קבילות בדיקת מכשיר "הינשוף" וכל עוד לא נקבע אחרת הרי שבדיקה זו קבילה, וכאמור בעקבותיה נמצאה בדמו של העורר כמות אלכוהול הגבוהה למעלה מפי שתיים מהמותר.

דיון והכרעה

7.

דין הערר להידחות. אכן, העורר, ככל אדם, זכאי ליהנות מזכויות היסוד המוקנות לו. ואולם, כידוע זכויות היסוד הן יחסיות ואינן מוחלטות, ובוודאי שאינן מאפשרות לעורר לפגוע בזכויות יסוד של אחרים המשתמשים בדרך אשר זכאים אף הם להגנת זכותם לחיים ולשלמות גופם, זכויות אשר אף הן מעוגנות בסעיפים 2 ו-4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו [ראו והשוו לסעיף 30 בחוות דעתה של הנשיאה ד' ביניש בבג"ץ 8414/05 יאסין נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 4.9.2007) שעסק ביחסיותה של זכות היסוד לקניין והגבלתה בשם אינטרסים ביטחוניים הנוגעים לתוואי גדר הביטחון]. במלאכת האיזון שבין זכויות היסוד של העורר לבין זכויות היסוד של המשתמשים בדרך גוברת זכותם של האחרונים בשל מסוכנותו הרבה של העורר כפי שטענה וביססה המשיבה. לאור עברו התעבורתי המכביד של העורר שהצטבר בתוך תקופה קצרה של שנתיים בלבד, איני סבור כי קיימת חלופה פוגענית פחות אשר תבטיח את חייהם ושלמות גופם של המשתמשים בדרך, זולת שלילת רישיונו של העורר עד תום ההליכים כנגדו. לא מצאתי כי בתי המשפט דלמטה שגו במלאכת האיזון שערכו והחלטותיהם בדין הם. כך גם לא מצאתי פגם בביסוס הראיות לכאורה כנגד העורר על סמך בדיקת "הינשוף", שכן טרם נקבע כי תוצאות בדיקה זו אינן קבילות, ומקובלת עליי טענת המשיבה כי לא ניתן להתלות הליכים עד אשר תתקבל הכרעה בעניין זה. מכל מקום, קביעת שכרותו של העורר לא התבססה אך ורק על בדיקת "הינשוף" אלא גם על ביקורת שערכו השוטרים כאמור ממנה עלו סממני שכרותו של העורר. לבסוף, אין באסמכתאות שהגישה באת כוח העורר לעיוני כדי להביא לקציבת תקופת פסילתו של העורר, שכן פסילת נאשם מלנהוג צריכה להתבצע על בסיס אינדיבידואלי אשר שוקל את נתוניו ונסיבותיו השונים של כל נאשם ונאשם, וכאמור עברו התעבורתי המכביד של העורר אינו מאפשר לסטות מהחלטותיהם של בתי המשפט דלמטה בעניינו.

8.

אשר על כן הערר נדחה.