בש"פ 4308/01 מדינת ישראל נ. חאלד אבופרחאן

המשיב עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בגין עבירות מין במשפחה, שעניינן אינוסה של קטינה, ביצוע מעשה סדום בקטינה, תקיפת קטין חסר ישע, התעללות בקטין, הדחה בעדות ושיבוש מהלכי משפט.

עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום משפטו, ומשחלפו תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, הורה בית משפט זה על הארכת מעצרו של המשיב ב90- ימים נוספים. גם אלה חלפו, והמשפט לא נסתיים. היום מבקשת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים.

הסניגור מתנגד. הוא סבור כי אין לתלות בסניגוריה את העובדה שהמשפט לא נסתיים. עדויות התביעה, כך הוא מציין נסתיימו זה מכבר, ואלמלא ביקשה התביעה להעיד מחדש את המתלוננת, פעם שניה, לא היתה הסניגוריה מבקשת להעידה בשלישית, וניתן היה לסיים את הדיון מבעוד מועד.

ואכן, נסתבר כי המשפט התארך בשל בחירתה של התביעה להעיד בשנית את המתלוננת ואת אמה, זאת לאחר שבעדותן הראשונה בבית המשפט, חזרו בהן מן ההודעות שמסרו במשטרה, ואשר על פיהן הופלל המשיב. המתלוננת ואמה העידו בשנית, טענו כי הודחו על ידי המשיב למסור עדות שקר, ומסיבה זו גם תוקן כתב האישום והוסף לו אישום שלישי, לפיו הניע אותן המשיב לחזור בהן מהודעתן במשטרה, תך שהוא משמיע באזנן איומים מצד אחד, והבטחות לשוב למוטב, מצד אחר.

במהלך פרשת ההגנה החליף המשיב את סניגורו, ונתגלה גם קושי להעיד את אחד מעדי התביעה. בנסיבות אלה כולן, ובהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות למשיב, ובעובדה כי החשש מפני שחרורו אינו חשש מופרך, דווקא בהתחשב במוצאותיו של התיק הזה, נראה כי אין מנוס מלהיעתר לבקשת המדינה. עם זאת, מצאתי לראוי שלא להיעתר לבקשה במלואה, ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך 60 ימים נוספים, שמניינם מיום 10.6.2001, או עד למתן פסק דין בת"פ 935/00 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע - הכל לפי המוקדם יותר.