בש"פ 4310/21 עלי דואי נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה (השופט

נ' סילמן ) שניתנה ביום 14.6.2021 במ"ת 54468-04-21, ואשר במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

ביום 1.4.2021 נעצר העורר, וביום 26.4.2021 הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו שוד, עבירה לפי סעיף 402(א)לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

3.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 1.4.2021 או בסמוך לכך, החליט ותכנן העורר ליטול כסף ולשלול אותו מאדם שיוציא כסף מאחד הכספומטים בנהריה. בהמשך לכך, בסיבות השעה 16:30, הגיע העורר מביתו בקרית שמונה לתחנת הרכבת בנהריה, ואז החל לחלוף ליד בנקים שונים בעיר ולהמתין לקורבנות מזדמנים. לפי המתואר בכתב האישום, לאחר שניגש פבל קיאן (להלן: המתלונן ) למכשיר הכספומט של בנק הפועלים והקיש את הקוד הסודי על מנת למשוך 2,000 ש"ח, העורר, אשר עמד סמוך אליו והתבונן בו, דחף אותו כדי לגנוב את כספו. המתלונן התנגד לעורר ואחז בגופו כדי לנסות ולמנוע ממנו לקחת את הכסף, אולם העורר הדף את ידו של המתלונן ונטל חלק מהשטרות שיצאו מפתח הכספומט. העורר נמלט בריצה כשבידיו 800 ש"ח. בעקבות כך, נעצר העורר בסמוך לשעה 23:30 בכניסה לקריית שמונה, כאשר הוא מחזיק על גופו סמים לצריכה עצמית מסוג הרואין (משקל 0.2555 גרם) ומסוג חשיש (משקל 0.94 גרם), זאת ללא היתר ורישיון.

4.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המדינה טענה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו. בין הראיות: הודעות המתלונן וכן שחזור מתועד במקום ביצוע העבירה; סרטוני מצלמות אבטחה ממקום ביצוע העבירה; נתוני חברת "רב קו" לפיהם העורר עשה שימוש בכרטיסו בתחנת הרכבת נהריה בשעות הרלבנטיות; חוות דעת מומחי מעבדות סמים, ועוד. המדינה טענה כי העורר מהווה סכנה לשלום הציבור ולביטחונו – זאת, נוכח נסיבות ביצוע העבירה והתמכרותו לסמים. בין היתר, ציינה המדינה כי העורר תכנן את העבירה בקפידה ו"בחר במודע לנצל את חולשתו של המתלונן הקשיש" (בן 66). עוד טענה המדינה, כי מתעורר חשש שהעורר ינסה לשבש מהלכי משפט ולהשפיע על עדים, בפרט משום שחלק מעדי התביעה הוא חברו הטוב של העורר ובני משפחתו של העורר. המדינה טענה כי במקרה דנן קמות עילות מעצר מכוח סעיפים 21(א)(1)(א) ו-21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. כמו כן ציינה המדינה, כי לעורר 17 הרשעות קודמות; כי הוא כבר הספיק לרצות 10 עונשי מאסר בפועל; וכי העבירות בגינן הוא הורשע כוללות, בין היתר, איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם, הונאה בכרטיסי חיוב, החזקת אגרופן או סכין, וכן הצתה של מבנה במזיד.

5.

העורר לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורה ועל עילות למעצרו.

אולם, הוא טען כי הוא מתמודד עם בעיית סמים וביקש כי ייערך תסקיר שירות המבחן בעניינו ובמסגרתו תיבחן חלופת מעצר מוסדית.

6.

ביום 6.5.2021 הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, וביום 1.6.2021 התקבל התסקיר. התסקיר התבסס על שיחת וידאו עם העורר וכן על מידע קודם שהיה בידי שירות המבחן משנים 2019-2003. לפי התסקיר, העורר הוא בנו של איש צד"ל לשעבר. העורר הגיע מלבנון בשנת 2000 עת שהיה בן 17 והוא אינו בעל אזרחות ישראלית. לדברי העורר, לנוכח קשיים רבים איתם נאלץ להתמודד, הוא החל בגיל 20 להשתמש בסמים מסוגים שונים. העורר ייחס את הרשעותיו בעיקר לשימושו בחומרים ממכרים או לצורך השגת כסף למימון החומרים הממכרים. שירות המבחן ציין בתסקיר כי העורר שיתף שהוא חש אכזבה עצמית מהתנהלותו וצער ביחס למתלונן. כמו כן שיתף העורר, כי הוא זקוק לעזרה ומעוניין להשתלב בטיפול גמילתי, ומאמין שהדבר יעזור לעצירת התנהגותו פורצת הגבולות. שירות המבחן העריך כי העורר הוא אדם בעל דפוסים התנהגותיים אנטי-סוציאליים וכי הוא חווה קושי מול גורמי סמכות וממסד. בנוסף, התרשם השירות כי גורמי אכיפת החוק אינם מהווים גורם מרתיע עבור העורר וכי קיימת סבירות גבוהה להישנות מקרים פורצי חוק מצדו. כן צוין כי אורח חייו של העורר מאופיין בחוסר יציבות תעסוקתית. השירות התרשם כי לעורר אין מוטיבציה אמיתית להשתלבות בטיפול וכי מעצרו הוא הטריגר לדרישתו לבחינת חלופה טיפולית עבורו. בשל כך, העריך השירות כי סיכויי הצלחתו של העורר בטיפול ולכך שהלה יעמוד בתנאים המגבילים לשחרורו מן המעצר הם נמוכים. מטעמים אלו, נמנע השירות מלהמליץ על שחרור העורר ממעצרו.

7.

ביום 14.6.2021 קיבל בית המשפט המחוזי חיפה (השופט

נ' סילמן ) את בקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. החלטה זו התבססה על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית; על היעדרה של המלצה חיובית מטעם שירות המבחן; ועל אי-התקיימות התנאים אשר נדרשים לשחרור הנאשם לחלופת מעצר טיפולית לפי בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה , פ"ד סד(3) 101 (2011).

8.

העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה. לצד זאת, טוען העורר כי יש לנסות ולמצוא עבורו מוסד גמילה מתאים כחלופת מעצר.

9.

המדינה חולקת על כך. בד-בבד, היא מודה שהעבירות המיוחסות לעורר אינן מצויות ברף הגבוה של חומרה.

10.

למרות נסיבה מקלה זו, לנוכח הרשעותיו הקודמות של העורר והתסקיר השלילי שהוגש בעניינו, לא מצאתי עילה להתערבות בהחלטה קמא. באין המלצה מקצועית אשר תומכת ללא סייגים בחלופת מעצר טיפולית, אין בידי לתת לעורר את מבוקשו (ראו והשוו: בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה , פ"ד סד(3) 101 (21.3.2011)). אציין כי איני נועל את הדלת בפני חלופה כזאת. ברם, הנטל להוכיח את קיומה והיתכנותה והוא נטל של העורר, ובעת הזאת העורר לא עמד בנטל.

11.

הערר נדחה אפוא.