בש"פ 4312/12 מחמוד סירחאן נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כ' מוסק ) מיום 29.5.2012 במ.ת. 6777-05-12 במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

העובדות לפי כתב האישום

1.

כנגד העורר וכנגד ארבעה אחרים הוגש ביום 3.5.2012 כתב אישום. לעורר מיוחסות בכתב האישום עבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274(1) ו-(3) לחוק.

2.

וזו תמצית העובדות על פי כתב האישום:

דודו של העורר היה במועד הרלוונטי עצור בתחנת לב הבירה שבמגרש הרוסים בירושלים (להלן: העצור ). העורר וארבעה נאשמים נוספים (שלושה מהם אחייניו של העצור והרביעי הוא אחיו של העצור) הגיעו אל מתחם מגרש הרוסים בירושלים ביום 28.4.2012 בשעות הבוקר, יחד עם בני משפחה נוספים של העצור. בראותם את העצור מובל על ידי שני שוטרים – הקצין עובדיה והשוטר זוסמן – התקרבו כעשרה מבני המשפחה אל הכניסה לתחנה ודרשו לשוחח עם העצור, תוך שחלקם מקללים את השוטרים ומאיימים עליהם. לאחר שהשוטרים סירבו להיענות לדרישה, ולאחר שהעצור הופקד בידי המאבטחים שבעמדת הבידוק בכניסה לתחנה מחשש שייחטף, יצאו שני השוטרים אל עבר בני המשפחה שעמדו בפתח התחנה במטרה להרגיעם. הקצין עובדיה ביקש מבני המשפחה להתרחק מפתח התחנה, ובתגובה דחף הנאשם 3 את הקצין. הקצין הודיע לנאשם כי הוא עצור ואז נדחף על ידי בני המשפחה האחרים במטרה למנוע את מעצרו של הנאשם 3. בהמשך לכך, רץ הנאשם 3 לכיוונו של הקצין, היכה באגרוף בפניו, הפילוֹ ארצה והמשיך להכותו בכל חלקי גופו כשהוא רוכן מעליו. בשלב זה נחלץ השוטר זוסמן לעזרת הקצין עובדיה ושניהם הותקפו על ידי העורר ועל ידי הנאשמים 4-2 ובני משפחה נוספים, כשהעורר והנאשמים 3-2 בועטים בהם ומכים בהם באגרופים. שני שוטרים נוספים (הקצין לבקוביץ והשוטר דרור) שהגיעו למקום וניסו לחצוץ בין בני המשפחה לבין השוטרים עובדיה וזוסמן, הותקפו אף הם על ידי העורר ועל ידי הנאשמים 4-2. העורר תקף את הקצין לבקוביץ, נגח בראשו והפילו ארצה. בהיותו שרוע על הארץ, היכה העורר את הקצין לבקוביץ באגרופים ובעט בו, הנאשם 3 בעט בו בפניו והנאשם 2 היכה אותו בקב מתכת שקיבל מהנאשם 4. כתוצאה מכך, נפער חתך גדול בראשו של הקצין לבקוביץ ודם רב זב מראשו.

לאחר כל אלה, עזבו העורר ויתר הנאשמים את הכניסה לתחנת המשטרה. כתוצאה מהמעשים האמורים נזקקו השוטרים לטיפול רפואי בשל חבלות שנגרמו להם והקצין לבקוביץ הובהל לבית חולים שם נתפר החתך שבראשו.

סמוך לאחר מכן, עצרו כוחות משטרה את העורר ואת הנאשמים 4-2 בחשד לביצוע המעשים האמורים. במהלך מעצרו השתולל הנאשם 5 והיכה את השוטר שעצר אותו בעוצמה בכתפו ובצלעותיו.

הליכי המעצר

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר ואת הנאשמים האחרים עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 6.5.2012 הודה העורר, באמצעות בא כוחו, בקיומן של ראיות לכאורה. בית המשפט קבע בהחלטתו כי מתקיימת עילת מעצר שהיא מסוכנות הנאשמים, מכיוון שמדובר בתקיפה אכזרית בצוותא ומכיוון שהנאשמים לא נרתעו מכך שמדובר בשוטרים. יחד עם זאת, הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר על מנת לשקול חלופת מעצר.

3.

ביום 29.5.2012 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של העורר ובעניינם של הנאשמים 3-2. בית המשפט ציין כי מתסקיר המעצר בעניינו של העורר עולה כי הוא בן 22, נשוי, עובד לפרנסתו כשליח אצל אחיו טכנאי השיניים, ומגיע ממשפחה שמקיימת אורח חיים נורמטיבי בדרך כלל, למעט מעורבותו של העורר עצמו בפלילים בעבר. בנקודה זו נקבע כי העורר נדון בשנת 2006 בבית המשפט לנוער, ללא הרשעה, להתחייבות כספית בגין עבירת גניבה ותקיפה. כמו כן, נקבע כי העורר נדון בשנת 2008 ל-11 חודשי מאסר בפועל בגין מעשה מגונה תוך שימוש בכוח ואיומים. שירות המבחן העריך כי רמת הסיכון של העורר הינה בינונית-גבוהה להישנות התנהגות דומה בעתיד, אך סבר כי חלופת המעצר המוצעת – מעצר בית מלא בבית ההורים של העורר ובפיקוחם – הינה חלופה ראויה שמאיינת את מסוכנותו של העורר.

לגבי הנאשמים 3-2 ציין בית המשפט כי מתסקירי המעצר בעניינם עולה כי הם נשואים ועובדים לפרנסתם ומתגוררים בבית ההורים. צויין כי לנאשם 2 שני ילדים, בני 5-4, ואשת הנאשם 3 מצויה בחודש השלישי להריונה. עוד צויין כי אין לנאשמים 3-2 עבר פלילי. שירות המבחן העריך כי רמת הסיכון של הנאשם 2 הינה נמוכה וכי רמת הסיכון של הנאשם 3 הינה בינונית.

4.

בית המשפט קבע כי רמת המסוכנות שנובעת ממי שמשתמש באלימות, בפרט אלימות חמורה הנעשית בצוותא, הינה גבוהה מאד. נקבע כי רמת המסוכנות הינה גבוהה עוד יותר, כאשר מדובר באלימות המופעלת כנגד שוטרים, דבר המלמד כי מבצע העבירה אינו נרתע מפגיעה באנשי חוק ומן הסתם אינו מכבד את החוק. לפיכך, נקבע כי רמת האמון שיכול בית המשפט לייחס לנאשמים מסוג זה אינה גבוהה ועל כן שחרור לחלופת מעצר ייעשה רק בתנאים מגבילים שיבטיחו שלא יעלה בדעתם לשוב על מעשיהם.

בית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ואילו לגבי הנאשמים 3-2 הורה על מעצר בית בתנאים מגבילים. בית המשפט ציין כי יש לערוך הבחנה בין העורר לבין שני הנאשמים האחרים, לאור עברו הפלילי ולאור העובדה כי שירות המבחן ייחס לעורר רמת מסוכנות בינונית-גבוהה. כמו כן, ציין בית המשפט כי חלופת המעצר המוצעת הינה זהה לגבי כל שלושת הנאשמים – מעצר בית מלא בבית ההורים, כאשר המפקחים הם שני ההורים בצירוף נשותיהם של הנאשמים 3-2. בית המשפט קבע כי עניין זה משליך על העובדה שאין להיעתר לשחרור העורר לחלופת מעצר בבית ההורים יחד עם הנאשמים 3-2, לאור העובדה כי פעלו בחבורה ולא נרתעו מביצוע עבירות חמורות כלפי אנשי חוק.

נימוקי הערר

5.

העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד מוחמד מחמוד – טוען כי בית המשפט המחוזי שגה ולא איזן כראוי בין חלקו של העורר באירוע התקיפה לבין ההרשעה היחידה שעומדת לחובתו. העורר טוען כי מיום ביצוע העבירה ומיום ההרשעה בשנת 2008 ועד היום, העורר "התיישר" ועלה על דרך המלך: העורר עובד כעוזר לאחיו טכנאי השיניים, נישא ואשתו בהריון. נטען כי בית המשפט לא העניק משקל ראוי לכל הטעמים הללו והעניק משקל גדול מדי להרשעתו היחידה של העורר בעבר. עוד נטען כי בית המשפט ביצע איזון ראוי ונכון בעניינם של שני אחיו ולא בעניינו של העורר. לבסוף נטען כי תסקיר המעצר בעניינו של העורר היה חיובי ונאמר בו שחלופת המעצר המוצעת מאיינת את מסוכנותו, ולכן לא הייתה הצדקה שבית המשפט יפעל בניגוד לתסקיר.

6.

בדיון שהתקיים לפני העלה בא כוח העורר הצעה חדשה לחלופת מעצר – מעצר בית בתנאים מגבילים בביתו של דודו של העורר בראס-אל-עמוד, בפיקוחם של שני מפקחים – הדוד ואשת העורר. נטען כי החלופה המוצעת הינה חלופה טובה ורחוקה ממקום ביצוע העבירה.

תשובת המשיבה

7.

המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד שאול כהן – טוענת כי נסיבות האירוע הן קשות ומחייבות מעצר. נטען כי מדובר באירוע תקיפה ממושך, שתועד במצלמות בית המשפט במהלכו התקיפו הנאשמים את השוטרים במשך זמן רב. לפיכך נטען כי בית המשפט המחוזי צדק כששלל את האפשרות שהעורר ישהה בחלופת מעצר בבית אחד עם שני הנאשמים האחרים. עוד נטען כי חלופת המעצר החדשה שהועלתה בדיון שהתקיים לפני היום צריכה להיבחן על ידי בית המשפט המחוזי, במסגרת בקשה לעיון חוזר ולא על ידי בית המשפט העליון במסגרת ערר.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ובהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טענות באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפני היום, 10.6.2012, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

9.

ההבחנה שערך בית המשפט המחוזי בין העורר לבין הנאשמים 3-2, בשים לב לעברו הפלילי ולתסקירי המבחן, הינה הבחנה סבירה שאיני מוצא מקום להתערב בה. כך גם החלטתו של בית המשפט כי אין לאפשר לשלושת הנאשמים (העורר והנאשמים 3-2) לשהות בבית אחד במסגרת חלופת המעצר. הפרדה זו נראית סבירה ונבונה בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה המתוארות בכתב האישום. החלטות אלה של בית המשפט המחוזי מאזנות כראוי בין השיקולים השונים בשים לב לנסיבות העניין ומקובלת עלי טענת בא כוח המשיבה, כי לא התרחש שינוי נסיבות כלשהו המצדיק התערבותו של בית משפט זה.

בכל הנוגע להצעה החדשה שהועלתה על ידי בא כוחו של העורר במהלך הדיון שהתקיים לפני לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית דודו של העורר – מדובר בבקשה חדשה שהועלתה כבדרך אגב. בקשה מסוג זה יש להגיש, בצורה מפורטת ומסודרת, לבית המשפט המחוזי, על מנת שיבחן את החלופה החדשה ואת המפקחים המוצעים ויקבע אם יש בהם כדי לאיין את המסוכנות של העורר בנסיבות העניין.

סוף דבר; הערר נדחה.