בש"פ 4314/01 ניאז אבו-ריזק נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין בגין שורה של עבירות, ובהן התפרצויות, גניבת כלי רכב, מסחר בכלי רכב, קבלת רכב גנוב, ושוד.

על פי האמור בכתב האישום, גנב העורר ביחד עם אחרים, או קיבל לידיו ביודעין, כלי רכב גנובים במהלך החודשים יולי-דצמבר 2000. בכתב האישום המקורי נטען גם כי בתאריך 14.9.2000, שדד העורר, יחד עם אחר, אדם שנהג במכוניתו הפרטית, בעת שזה עצר בכביש. השניים הכו אותו בבטנו בחזקה, גררו אותו אל מחוץ לרכב, ונמלטו עם הרכב; לאחר מכן מכרו את הרכב למי שהתברר לימים כסוכן סמוי של המשטרה. בעסקת הטיעון שערך העורר נמחק האישום הזה האחרון, והוא הודה בעבירות האחרות.

ביום 23.9.2000, ניסה העורר למכור מכונית גנובה אחרת לאותו סוכן משטרה. ביום 26.9.2000, פרץ העורר עם אחרים לביתה של אשה, בעיר ראשון לציון, ויחד נטלו מן הבית את מפתחות הרכב שלה, גנבו אותו, והציעו אותו למכירה.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו, אולם סבר כי יש מקום לשקול אפשרות לחלופת מעצר, שתרחיק את העורר מהאזור בו הוא מתגורר ומבצע את פשעיו. חלופות שהוצעו על ידי העורר, שבמסגרתן הוא היה אמור לשהות בעיר יפו, המצויה במרחק 30 ק"מ ממקום מגוריו בעיר לוד, לא נתקבלו על ידי בית המשפט.

כנגד החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוא מלין.

מסתבר, כי החלופות האמורות למעצר נבחנו על ידי שירות המבחן, ולפחות שתיים מהן נמצאו כלא ראויות. יתירה מכך, בינתיים הורשע העורר בדינו, והוא ממתין למתן גזר הדין. חזקת החפות שוב לא עומדת לו, ואל עברו הפלילי החמור מתווספות ההרשעות שבהווה. אלה גם אלה מלמדים על מסוכנותו, ובנסיבות העניין אין כל עילה והצדקה לשחרורו המיידי, עוד בטרם נגזר דינו.

הערר נדחה.