בש"פ 432/06 מדינת ישראל נ. פלוני

1.המדינה מבקשת בשניה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים לצורך המשך משפטו.

2.למשיב מיוחסות עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשה סדום בנסיבות מחמירות ואיומים. פרשת ההוכחות טרם החלה, וקבועים עתה שלושה מועדי הוכחות במהלך ינואר ופברואר 2006.

3.על פי הנטען באישום, המשיב הזמין את המתלוננת לשבת עימו בפאב בתל-אביב. הוא הוביל אותה לאחר מכן מחוץ לפאב, עצר מונית והביאה לדירתו. כשסרבה לקיים עימו יחסי מין החל לגדפה, הלם בחוזקה בפניה, והכה אותה בכל גופה, תפס בחוזקה בשיער ראשה וגרר אותה למיטה תוך תלישת שערותיה. הוא כפה עליה מין אוראלי, תוך שהוא מכה בראשה. לאחר מכן ביצע בה מעשה אונס, ובעקבותיו הורה לה לכרוע על ברכיה וביצע בה מעשה אינוס נוסף. רק לפנות בוקר הצליחה להימלט מהדירה, כשהיא חבולה.

4.המשיב נעצר עד תום ההליכים ביום 8.5.05. הוא הגיש בקשה לעיון חוזר ב-1.9.05 ובקשתו נדחתה. הוא ערר על החלטה זו ועררו נדחה.

5.ביום 26.10.05 נענה בית משפט זה לבקשת המדינה להאריך את מעצר המשיב לשלושה חודשים אף שבית המשפט היה ער לכך שפרשת ההוכחות טרם החלה, והמליץ לעשות כל שניתן כדי להגביר את קצב ניהולו.

6.המדינה מפרטת בבקשתה את האילוצים שמנעו את תחילתה של פרשת ההוכחות. הסיבות לכך נעוצות, בעיקרן, במעמסה הרבה המוטלת על הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי שקיבל בקשות להקדמת תאריכי ישיבות הוכחות נאלץ לדחותן בנימוק כי הוא שומע משפטים של נאשמים העצורים עד תום ההליכים ממועדים קודמים לאלה של המשיב בתיק זה.

7.נוכח העובדה כי עד כה לא החלה פרשת ההוכחות, ראיתי לנכון להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב כדי שיונחו בפני מכלול הנתונים הנדרשים לצורך הכרעה בבקשת המדינה להארכת המעצר.

ביום 7.2.06 הוגש תסקיר ובו ניתוח מפורט אודות המשיב, ובכלל זה רמת מסוכנותו והתייחסות לאפשרות החלת חלופת מעצר בעניינו. התסקיר מתייחס לעברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל, בין היתר, עבירת מין של בעילה בכוח, בגינה נדון וריצה 4 שנות מאסר. שירות המבחן ציין כי המשיב אינו מכיר בבעייתיות שבהתנהגותו, והוא סבור כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה. כן ציין כי להתנהגותו העבריינית ישנו אופי רצידיביסטי, וישנה גם בעיית שימוש באלכוהול על ידי המשיב, הגורמת להתנהגותו התוקפנית. נוכח רמת הסיכון הגבוהה, והעדר חלופה מתאימה, נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרור המשיב מן המעצר.

8.מקרה זה מעמיד פעם נוספת דילמה קשה של פער עמוק בין אי יכולתה של המערכת השיפוטית לעמוד בחובה שהטיל עליה החוק לקיים משפט פלילי בתוך מסגרת נתונה של לוח זמנים כאשר הנאשם במעצר, לבין הצורך להגן על האינטרס הציבורי הכללי מפני נאשמים שמסוכנותם אינה מתירה את הליכתם חופשי מחשש פן יפגעו פגיעות קשות בקרבנות תמימים. פתרון דילמה זו, הנעוצה בהתנגשות ערכית ובאילוצים מעשיים, היא קשה, ונדרש שיקלול זהיר ועדין אשר יאזן כראוי בין טובת הכלל לעניינו הלגיטימי של נאשם עצור הממתין עד בוש לניהול משפטו וסיומו.

משום דילמה זו סברתי כי תסקיר מבחן עשוי להוסיף נתונים חשובים לגבי מידת הסיכון לציבור משחרורו של המשיב לחלופת מעצר. המשקל המצטבר של נתוני התסקיר, רקע עבירות האלימות והמין הקשות המיוחסות למשיב בהליך זה, והנתונים בדבר עברו הפלילי המכביד ביותר, מטה את הכף לעבר קבלת בקשת המדינה להמשך מעצרו של המשיב. מסוכנותו של המשיב הוא בדרגת חומרה גבוהה. עברו הפלילי, ובכלל זה ריצוי עונש מאסר של 4 שנים בגין עבירות מין ואלימות, שלא הרתיעוהו, לכאורה, מביצוע עבירות מין חמורות נוספות, מחזקים את החשש הכבד משחרורו.

בנסיבות אלה, במערך איזונים לא קל, וחרף הבעייתיות הקשה שבקצב ניהול המשפט, איני רואה מנוס מקבלת בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב במטרה לגונן על הציבור מפני מסוכנותו. התקווה היא כי הערכאה הדיונית תעשה כל שביכולתה על מנת לזרז את סיום המשפט שהחל בינתיים, תוך שימת לב לתקופה הארוכה שחלפה עד עתה בלא התקדמות של ממש בניהולו.

9.לאור האמור, אני מקבלת את בקשת המדינה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 30.1.06 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.