בש"פ 4342/13 אורי ניסים נ. מדינת ישראל

המבקש עותר להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 30.4.2013 אשר דחה ערעור שהגיש על פסק דין של בית משפט השלום בו הורשע בעבירות של אי קיום צו שיפוטי ושל שימוש במקרקעין ללא היתר לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, עונש מאסר על תנאי וקנס בסך של 240,000 ש"ח.

הבקשה שבפניי הוגשה ביום 18.6.2013, יומיים לאחר חלוף המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור, ומן האמור בה עולה כי נעשה על ידי בא-כוח המבקש ניסיון להגישה במועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור (16.6.2013) אך הדבר לא צלח בשל בעיות טכניות, ולתשובה לתגובה צורפו אסמכתאות התומכות בטענה זו. בבקשה התבקשה מתן ארכה עד ליום 25.6.2013 בשל עומס עבודה.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי החלטתי להיעתר לבקשה. אמנם הטענה בדבר עומס עבודה אינה מהווה ככלל טעם מספק למתן ארכה, וראוי היה כי טענה זו תפורט ותגובה באסמכתאות. יחד עם זאת, משנעשה על ידי המבקש ניסיון להגיש את הבקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך ובפועל זו הוגשה יומיים לאחר שחלף, התרשמתי כי אין מדובר בזלזול של המבקש ושל בא-כוחו בסדרי הדין. בנסיבות אלו ובשים לב למשך האיחור כמו גם לאמת המידה הנוהגת עימנו לגבי בקשות למתן ארכה בהליכים פליליים ("טעם ממשי המניח את הדעת"), לא מצאתי מקום לחסום את דרכו של המבקש להעלות טענותיו בבית משפט זה, וזאת מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכויי ההליך לגופו.

המועד להגשת בקשת רשות הערעור מוארך אפוא עד מחר, 25.6.2013.

המבקש יציין את דבר הארכה בפתח ההליך שיגיש ויצרף החלטתי כנספח, והמזכירות תתייקה בתיק השופט. כן תעביר המזכירות החלטה זו לידי בא-כוח המערער ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.